ע"פ 5276/10 מדינת ישראל נ. שי כלידיאן

השופט א' א' לוי:

בתאריך 14.2.10 נמצא המשיב מחזיק ברכבו חזיז הדלקה-חיכוך, ארבעה יזמים חשמליים שבכוחם לגרום פציעה בעת התפוצצותם, וכן כ- 18.6 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש. בחיפוש שנערך בביתו של המשיב נתפסו אקדח וכדורים בהם החזיק ללא רישיון.

המשיב הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות בנשק והחזקת סם לצריכה עצמית. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לשלושה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, תשעה חודשים מאסר-על תנאי, והוא הועמד בפיקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים. המדינה, המשיגה בפנינו על קולת העונש, טענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לחומרתן של העבירות, ובגזר-הדין גלומה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת.

השקפתה של המדינה מקובלת עלינו. הסבריו של המשיב לענין החזקת הנשק מעוררים תהיות, במיוחד נוכח העובדה שהוא לא מיהר למסור את האקדח לרשויות החוק לאחר שמצא אותו, לטענתו, בין חפצים שהותיר אחר. העובדה שהמשיב הוסיף להחזיק בנשק, יש בה להצביע על אפשרות קיומו של מניע אחר שלא הובהר עד תום. כך או כך, החזקתו של נשק שלא כדין היא תופעה נפוצה, שאת נזקה שילמו לא מעט חפים מפשע בחייהם. לפיכך, הנחתה הפסיקה להחמיר בעונשיהם של החוטאים בתחום זה, ועל כן אנו סבורים כי הענישה שיושמה בתיק הנוכחי סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת והרצויה.

נוכח האמור, ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשמים, החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שתקופת המאסר בה ישא המשיב תעמוד על ששה חודשים. המאסר על-תנאי וצו המבחן עליהם הורה בית המשפט המחוזי בגזר-דינו, יעמדו בעינם.

הממונה על עבודות השירות מתבקש להגיש לנו, בתוך 30 ימים, את חוות דעתו ביחס להתאמתו של המשיב לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שרות, ומה המקום שהוא מייעד לו. לאחר קבלת חוות הדעת, נשלים את פסק-הדין בערעור.