ע"פ 5281/99 מדינת ישראל נ. ראיד סווטי

השופטת ד' דורנר :

המשיב נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים, שלא על-יסוד הודאתו, בשידול לעסוק בזנות, שידול למעשה זנות, סרסרות למעשי זנות, תקיפה וניסיון לחטיפה. על-פי העובדות שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, פגש המשיב את המתלוננת במכון ליווי, שכנע אותה לעקור לירושלים, שם הועסקה במכון עיסוי מסוים, נטל את הרווחים שהרוויחה באותו מכון ואף הכה אותה. המתלוננת הצליחה להימלט, וכאשר נפגשה באקראי עם המשיב שהיה בחברת אחד, תאיר סלימאן, ניסו השניים להכניסה למכוניתם, וסלימן אף תקף אותה. כל זאת אירע בשנת 1996.

בגזר-הדין, שניתן בחודש מאי 1999, התחשב בית-המשפט המחוזי בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, בחרטתו של המשיב ובכך שבינתיים נשא אישה, וגזר עליו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן מאסר על-תנאי של 15 חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות הקשורות לשידול לזנות בתוך שנתיים; ומאסר על-תנאי של ארבעה חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות תוך שנתיים.

המדינה ערערה על קולת גזר-הדין, ובתוך כך הספיק המשיב לרצות 26 ימי מאסר בעבודות שירות.

בתאריך 23.11.00, בהתחשבנו בזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות, ביקשנו משירות-המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המשיב. זאת, לנוכח העובדה כי בתסקיר שהיה מעודכן לחודש אוגוסט 2000, הצביע השירות על תהליך שיקומי שעובר המשיב. התסקיר המשלים היה מאכזב. התברר כי המשיב הסתבך בעבירות נוספות, ואף נפתח נגדו תיק במשטרה בשל תקיפת בת-זוגו והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. מסקנת שירות-המבחן הייתה שאין בידו לבוא בהמלצה.

חוזרת איפוא השאלה למקומה, האם ראוי הוא להחמיר בעונשו של המשיב לאחר שעברו שנים מספר מאז בוצעו העבירות.

העבירות שעבר המשיב הן חמורות ביותר, וככלל, העונש ההולם עבירות אלה הוא עונש מאסר בפועל. מובן הוא, כי יש ושקולי שיקום עשויים לגבור על כלל זה. למרבה הצער, לא הראה המשיב, הגם שניתנה לו הזדמנות על-ידינו, כי אומנם חל בו שינוי שמצדיק לסטות מהכלל. אם נוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד של המשיב, נראה כי אין מנוס אלא לקבל את הערעור.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, וגוזרים על המשיב חלף העונש שנגזר על-ידי בית-המשפט המחוזי - וזאת בהתחשבנו בזמן שחלף ובכך שבהחמירו בערעור אין בית-משפט זה נוטה להטיל את מלוא העונש הראוי - שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. אנו קובעים כי התנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור המשיב עבירה מסוג פשע או אחת העבירות בהן הורשע. מתקופת המאסר יש לנכות את הימים שריצה המשיב בעבודות שירות וכן שני ימי מעצר, ובסך הכל 28 ימים.