ע"פ 5288/04 מיכאל שושני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' אפרתי) שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 2742/01.

1.כנגד המערער ושני נאשמים אחרים מתנהלים הליכים פליליים בבית המשפט השלום בתל אביב. לקראת סיום פרשת התביעה, נקבע דיון (ליום 1.6.04) בשעה 10:30. בא כוח המערער סבר, בשגגה, כי הדיון קבוע לשעה 11:30. על כן, לא הופיע בשעה היעודה. בית המשפט, בעודו ממתין לבואו של בא כוח המערער השמיע מספר אמירות המתייחסות להיעדרותו של בא הכוח. כך, בית המשפט העיר, כי "מעניין מה קורה כשבימ"ש לא זוכר משהו, וטענות ומענות וטרוניות יש" וזאת בתגובה לאמירת באת כוח הנאשמים האחרים, כי בא כוח המערער סבר שהדיון נקבע לשעה 11:30. לאחר שהגיע השעה 11:00 החליט בית המשפט לדחות את הדיון לשעה 11:30. בהחלטתו ציין:

"לצערי שוב, ושלא בטובת איש, ..., מעמידים אותי כאן, ולא הנוכחים שבפני, ככלי ריק, בכך שעו"ד שאיננו כאן נוטל חירות לעצמו לעשות בזמנו של ביהמ"ש כבשלו. לצערי, דפוס זה של התנהגות זה אבק של זלזול בהליך כולו, ובפורום הזה ובישיבות אלה בפרט מתמשך ונמשך לאורך זמן, ולכאורה, וקצת יותר מלכאורה, על פני הדברים, מדובר בדפוס התנהגות שחוזר ונשנה על עצמו.

לדוגמא, בישיבה קודמת, חבש עו"ד לנדשטיין [בא כוח המערער- א.ב.] על אוזנו אוזניית טלפון, וכידוע לכל, בדיונים יש לתת מעט כבוד לביהמ"ש ולהסיר אוזניות וכל תשומת הלב צריכה להיות מרוכזת בדיון ולא בשיחות טלפון אקראיות כאלה ואחרות, שאם אולי יתקבלו במהלך הדיון. הערתי להסיר זאת התקבלה במיני ליצנות והאוזנייה לא הוסרה. התעלמתי מהתנהגות זו, כיוון שנאמנה עלי מצוותו של נשיא ביהמ"ש העליון, כפי שהעיר בבקשת הפסילה שהעיר בשעתו נגדי בתיק זה עו"ד לנדשטיין, כי אל לי לטפח או אל לי להעלות את המתח ביחסי עו"ד בית משפט. מצווה זו נאמנה עלי,..., אך לא יתכן שזאת תהיה חד-צדדית והוראות אלה יישמרו אך ורק על ידי בית המשפט. הראיה, התייצבות היום לדיון שלא במועד של עו"ד לנדשטיין ועו"ד גרין, כאשר המועד והשעה הודעו בפומבי וכל האחרים התייצבו בזמן.

..."

2.על התבטאויות אלה ועל אמירות קודמות של בית המשפט הוגשה בקשה לפסילתו מלשבת בדינו של המערער. במסגרת הבקשה התייחס המערער להערות קודמות שהעיר בית המשפט בקשר להתנהלות בא כוח המערער. כמו כן, המערער טען בבקשתו, כי בית המשפט משמיט מפרוטוקול הדיונים קטעים המעידים על יחסו העוין כלפי בא כוח המערער, מבלי שהדבר מובא לידיעת הצדדים. הבקשה נדחתה (ביום 1.6.04). בית המשפט קבע, כי לא גיבש עמדה לגבי חפותו או זכאותו של המערער. גם טענת המערער לפיה בית המשפט תיקן את פרוטוקול הדיונים נדחתה. בית המשפט קבע כי מדובר בתיקונים "קוסמטיים" של טעויות שנפלו במהלך כתיבתו. תיקונים אלה, על כן, אינם מקימים עילת פסלות ואין בהם כדי להצביע על גיבוש דעה כלפי תוצאת ההליך.

3.על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שבפני. בנימוקי הערעור חוזר המערער על טענותיו, ומוסיף להן טענות על תיקוני הפרוטוקול החורגים מתיקונים "קוסמטיים" של טעויות ועל האווירה המתוחה השוררת בין בית המשפט לבין בא כוח המערער. לדבריו, התייחסות בית המשפט לבא כוחו מגיעה כדי גיבוש עמדה סופית ביחס לתוצאת ההליך. ראוי עוד לציין, כי במסגרת משפטו הנוכחי של המערער הוגש, בעבר, ערעור פסלות (ע"פ 8094/02 שושני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במסגרת ערעור זה נטען בפני, כי התבטאויות בית המשפט כלפי המערער ובא כוחו מעידות על גיבוש דעה מצד בית המשפט על תוצאת ההליך. בפסק דיני (מיום 21.10.02) דחיתי את הערעור וקבעתי, כי לא התקיים חשש ממשי למשוא פנים ביחסו של בית המשפט כלפי המערער. כן ציינתי, כי קיים מתח בין בא כוח המערער לבין בית המשפט, אך אין במתח זה כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים. לצד הערעור הנוכחי הגיש המערער (ביום 15.6.04) תלונה כנגד השופט ח' אפרתי לנציבת תלונות הציבור על השופטים (השופטת (בדימ.) ט' שטרסברג-כהן). בתלונה זו חוזר המערער על טענותיו בערעור הנוכחי.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענות המערער מופנות כנגד התבטאויות בית המשפט וכלפי התיקונים בפרוטוקול הדיונים. המערער טוען, כי בית המשפט ערך תיקונים אשר משמיטים את הקטעים שמשקפים את האווירה העויינת של בית המשפט כלפי בא כוחו. אולם, בית המשפט הבהיר בהחלטתו (מיום 1.6.04), כי לא השמיט קטעים מהפרוטוקול ולא ערך תיקונים מעבר להוספת עניינים שוליים כדוגמת הוספת התואר "שופטת", מקום בו הושמט בשגגה. המערער לא ביסס תשתית אובייקטיבית המוכיחה – ולו בדוחק – את טענתו. משכך הם פני הדברים, איני מוצא מקום להידרש לטענה זו. טענתו השנייה של המערער מופנית כלפי התבטאויות בית המשפט כנגד בא כוחו. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים? כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625; ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). התבטאויות בית המשפט מופנות כלפי התנהלות בא כוח המערער במסגרת המשפט. הערות אלה אינן מופנות, כלל, כנגד המערער. איני מוצא בהערות אלה משום גיבוש דעה של בית המשפט ביחס לתוצאת ההליך. אכן, כפי שציינתי בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם, יתכן ושורר מתח בין בית המשפט ובא כוח המערער. מתח זה מתבטא בהערותיו של בית המשפט, כמו גם בתגובותיו ובהתנהלותו של בא כוח המערער. אך גם אם הוא קיים, אין במתח זה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית לכך שדעתו של היושב בדין "ננעלה" (ראו: ע"פ 1867/01 ארמונד מיארה נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(4) 865, 872), וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין.

5. הערעור נדחה.