ע"פ 53/07 עבדאללה ג'רבוע נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער בביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין בחבורה והתפרצות למקום מגורים. הודאת המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, היתה חלק מהסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרו במשותף לגזור לו 4 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, וכן הוסכם כי יופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו, בחופף. כאן המקום להוסיף, כי למערער היו שותפים אחדים בביצוען של העבירות, והוא היה זה שהביא להפללתם והיה גם אמור לשמש עד-תביעה במשפטם. מן הטעם הזה הנחת הכל היתה כי עונשם של השותפים לא יפחת מעונשו של המערער.

ברם, עקב קשיים שונים שככל הנראה המשיבה לא צפתה אותם מראש, וביניהם דיות הראיות לצורך הרשעה, החליטה היא להגיע להסדרי טיעון עם שותפיו של המערער, בגדרם הועמד עונשם על 24 חודשי מאסר, והם חויבו לפצות את המתלונן בסכום של 40,000 ש"ח, כל אחד.

בחודש פברואר 2007 אימץ בית המשפט המחוזי הסדר זה, ובעקבות כך הוגש הערעור שבפנינו, בו מלין המערער על חומרת העונש ואפלייתו לרעה ביחס לשותפיו.

בפתח הדין בערעור הודיעה באת-כוח המשיבה על הסכמתה לקבלת הערעור, ולהעמדת תקופת המאסר בה ישא המערער על שנתיים בלבד, תקופה זהה לזו שהושתה על שותפיו. לא נסתיר, כי עתירה זו של המשיבה כמו גם הנמקתה העלתה בלבנו תהיות ותחושה קשה, הואיל וגם העונש המקורי שהושת על המערער נראה בעינינו מתון עד למאד, נוכח חומרת המעשים בהם נטל חלק. חרף זאת, לא ראינו מקום לדחות את עתירתם המשותפת של הצדדים בפנינו, ולא נותר לנו אלא לקוות כי הפרקליטות, המופקדת על אינטרס הצבור, שקלה היטב את משמעותו של מהלך זה, והיא נקטה בו רק משום שלא עמדה בפניה ברירה אחרת.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, ומעמידים את תקופת מאסרו של המערער על 24 חודשים. אנו מוסיפים ומחייבים את המערער לפצות את המתלונן בסכום של 20 אלף ש"ח. כספים שנתפסו בידי המערער ישמשו לתשלום חלקו של פיצוי זה, והיתרה תשולם על ידי המערער תוך 60 ימים מהיום. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי – יעמדו בעינם.