ע"פ 5304/08 חוסם חרזאללה נ. מדינת ישראל

לצערנו לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור שלפנינו.

המערער הורשע על פי הסדר טיעון ועל פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

המערער הודה בעובדות הבאות: ביום 6.9.2007 לפנות בוקר, שהתה המתלוננת ביפו יחד עם שתי חברותיה, והן ישבו על ספסל ושוחחו. המערער ושניים אחרים היו בקרבת מקום. ברשותו של המערער היה רכב מסוג טנדר והוא החנה את רכבו ליד רכבה של המתלוננת. המערער ירד מהרכב, הגיע לרכבה של המתלוננת וגנב מתוכו את כובעה של המתלוננת, חזר לרכבו ומסר את הכובע לנוסע שלצידו. המתלוננת רצה לדלת הפתוחה. הנוסע אחז בידה של המתלוננת וסירב למסור לה את הכובע והמערער החל לנסוע בעוד חברו מחזיק את המתלוננת כשפלג גופה התחתון מחוץ לרכב. במהלך הנסיעה שחרר הנוסע את אחיזתו והמתלוננת נפלה ארצה. המערער וחבריו נמלטו מהמקום. כתוצאה מהנפילה נחבלה המתלוננת בפלג גופה הימני, במרפק ידה ובקרסול ימין. היו לה פצעי שפשוף בסנטר, בבטן, בחזה וביד ימין. היא פונתה לבית חולים שם נחבש קרסולה וידה הימנית קובעה בסד.

שירות המבחן המליץ בפני הערכאה הראשונה ובפנינו להעמיד את המערער בפיקוח למשך שנה וחצי ולשלם למתלוננת פיצוי, וכן המליץ על ביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות. בית המשפט לא נענה להמלצה ועמד בפסק דינו על כך שהתנהגותו של המערער גובלת בבריונות. בית המשפט הטיל על המערער עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות וכך עשה רק משום שהיתה זו המלצת התביעה. אלמלא המלצה זו, כך על פי פסק הדין, היה מטיל מאסר בפועל. בנוסף אסר בית המשפט על המערער לקבל או להחזיק רשיון לתקופה של שנה אחת, וחייב אותו לפצות את המתלוננת.

בדיון לפנינו, טען עו"ד בדראן למערער את כל שניתן היה לטעון. הוא שם את הדגש במיוחד על הסכנה שהמערער יאבד את מקום עבודתו, וביקש, בעקבות המלצת שירות המבחן, לתת עדיפות לשיקולי שיקום על פני שיקולי הרתעה.

כאמור בפתח הדברים, לא נוכל להיעתר לערעור זה. תמימי דעים אנו עם בית המשפט המחוזי, שמדובר במעשה בריונות. אכן, הגניבה שביצע המערער אינה הגניבה הקלאסית, ואולם החומרה שבמעשה נובעת מהנהיגה הפרועה בעוד המתלוננת מוחזקת בידי נוסע אחר. נראה לנו כי אם נסתפק בשירות לתועלת הציבור בלא להטיל, למצער, עבודות שירות, יהיה בכך ראייה לא מאוזנת של האירוע.

אנו דוחים את הערעור. חוות דעתו של הממונה עודנה בתוקף, ולכן אנו קובעים כי המערער ירצה את עבודות השירות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בבית החולים צהלון החל מיום 2.11.2008.

הערעור נדחה.