ע"פ 5307/00 צינגיז בלחזוב נ. מדינת ישראל

על רקע דין ודברים בקשר ליישוב של חוב כספי, דקר המערער את המתלונן שש פעמים, וגרם לו לפצעים במותן ובירך. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער והורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר וחצי, שלוש שנים מתוכן מאסר בפועל. הערעור שבפנינו הוא על חומרת העונש.

עיקר טענתה של הסניגורית הוא שהמערער מבין את חומרת מעשהו ומצטער עליו. המערער מבקש סיכוי לשקם את עצמו מחוץ לכתלי בית הסוהר, ולפיכך, זאת בקשתו, כי נקצר את תקופת המאסר.

לא מצאנו מקום לבקש תשובה לערעור. העונש שנגזר על המערער אינו חמור במידה שתצדיק התערבות. הוא גם נקבע על יסוד בקשת התביעה, שעל תוכנה הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, באופן שהמערער ידע מראש מה העונש שהתביעה עומדת לבקש.

מן התסקיר המשלים של שירות המבחן נובע כי המערער אכן משקיע מאמצים שיקומיים בבית הסוהר, והדבר בא לידי ביטוי הן בהתנהגותו ובתפקודו וגם בקשר שהוא מקיים עם הגורמים המקצועיים. זהו בוודאי תהליך חיובי, שעל המערער להמשיך בו ככל האפשר במסגרת תקופת המאסר, וגם מן הבחינה הזאת נראה שקיצור תקופת המאסר עלול להצמיח רעה תחת טובה.

הערעור נדחה.