ע"פ 5308/98 נאסר מחיסן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 334/97) בעבירות הבאות: הריגה בנהיגה פזיזה, נהיגה ברכב מסחרי שמשקלו הכולל עולה על משקלו של הרכב שבו מותר היה למערער לנהוג על פי רמת רשיון הנהיגה שלו והובלת מטען שמשקלו חורג מן המשקל המותר על פי רשיון הרכב. בשל כל אלה נדון המערער ל30- חודשים מאסר לריצוי בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי; וכן נפסל מהחזק ברישיון נהיגה למשך 15 שנים.

במקורו הוגש הערעור כנגד ההרשעה, אך בפתח הדיון בפנינו הצהיר ב"כ המערער, עו"ד אבו עטה, כי לבקשת מרשו הוא מצמצם את הערעור לענין חומרת העונש בלבד. בקשתו של ב"כ המערער היא, כי נקצר את תקופת המאסר בפועל שעל מרשו לרצות ונפחית מתקופת הפסילה של רשיונו.

המערער נהג במשאית עמוסה לעיפה, מעבר למותר הן על פי רשיון הרכב והן על פי רישיון הנהיגה של המערער; וכאשר התקרב במהירות למקום שבו היה עליו להאיט את נסיעתו בשל תאונה שארעה שם, איבד את השליטה על המשאית, סטה אל המסלול הנגדי, פגע בשני כלי רכב שהיו במצב עמידה וגרם למותו של הנהג שישב בראשון מביניהם.

נהיגתו של המערער התאפיינה בפזיזות חמורה; ואין לומר שבית המשפט החמיר עמו יתר על המידה שעה שגזר עליו מאסר לריצוי בפועל למשך 3 שנים. המערער היה מודע למיגבלות רשיונו ולמגבלות הרכב שבו נהג; ובמקום לנהוג בזהירות ובתשומת הלב שהתחייבה, הירשה לעצמו לנהוג באופן שהוביל לאסון.

אשר לתקופת הפסילה, אכן המדובר בתקופה ארוכה וממושכת. ברם, בנסיבות העניין, אין לומר כי היא חורגת מן התקופה ההולמת, במידה המצדיקה את התערבותנו.

הערעור נדחה.