ע"פ 5309/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בחבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז–1977 ( . בית המשפט המחוזי השית על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הטיל בית המשפט על המבקש לפצות את נפגע העבירה בסך של 15,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על גזר הדין, ולצד זאת ביקש לעכב את ביצוע עונש המאסר ולפרוס את תשלום הפיצוי ל-15 תשלומים שווים. בדיון שהתקיים בפני, באת-כח המבקש ציינה כי עיקר הבקשה והערעור עניינם בצורך להעדיף את הליכי השיקום (בהם החל המבקש והופסקו עם מתן גזר הדין). עוד הדגישה באת-כח המבקש את דבר היותו של המבקש קטין בעת ביצוע העבירה, ואת ההשלכות של עובדה זו על שיקולי הענישה הראויה.

3.

באת-כח המשיבה גרסה מנגד כי נוכח סיכויי הערעור הנמוכים, לגישתה – אין מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

4.

על אף שדעתי כדעת המשיבה, כי על פניו ונוכח חומרת העבירה בה הורשע המבקש והנזקים הקשים שנגרמו למתלונן – סיכויי הערעור לביטול כל עונש המאסר אינם גבוהים, הנני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה. המבקש החל בהליך שיקום, ודומה היה כי הליך זה נושא פרי. משכך הן טובת המבקש והן טובתה של החברה דוחקות למסקנה כי ראוי שעונש המאסר יעוכב בשלב זה, באופן שבו תהיה לערכאת הערעור היכולת לשקול באם ניתן לאפשר למבקש לסיים את הליך השיקום בו החל (השוו: ע"פ 4369/13 זבידה נ' מדינת ישראל (23.6.2013); ע"פ 526/14 פלוני נ' מדינת ישראל (26.1.2014)), או שזה יושלם במהלך או לאחר ריצוי העונש שייקבע על ידי ערכאת הערעור (ככל שזה יכלול עונש מאסר באורך כלשהו).

5.

נוכח כל האמור לעיל – אני נעתר לבקשתו של המבקש לעיכוב עונש מאסרו עד להכרעה בערעור. בנוסף לכך, לאור הסכמתה של באת-כח המשיבה, אני מורה על פריסת תשלום הפיצוי שהושת על המבקש – ל-15 תשלומים חודשיים שווים, כאשר הראשון שבהם יפרע בתאריך 17.08.2014. ולאחר מכן כל תשלום יפרע ב-17 לכל חודש.

6.

המבקש ימשיך לשהות ב"מעצר בית" מלא וכל התנאים שהושתו בהקשר זה – ישארו בעינם. המבקש יוכל להגיש בקשה ליצירת "חלונות" לצורך המשך ההליך הטיפולי בקבוצת השליטה בכעסים ולצורך מעקב פסיכיאטרי (ולא לצורך שילובו בעבודה) – בפני הערכאה הדיונית.

7.

המזכירות מתבקשת לבדוק את האפשרות לקבוע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.