ע"פ 5320/00 ציון שריקי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין בנסיבות של סעיף 335 לאותו חוק. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער למאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים, ובכלל זה מאסר על-תנאי לתקופה של 7 חודשים שהופעל באופן חופף, וכן למאסר על-תנאי לתקופה של 18 חודשים. המערער הגיש ערעור הן על עצם ההרשעה והן על העונש שנגזר עליו. אולם בפתח הדיון היום הודע לבית המשפט כי בעלי הדין הגיעו לכלל הסדר מוסכם ביניהם. לפי הסדר זה המערער חוזר בו מן הערעור על עצם ההרשעה, ואשר לעונש, בעלי הדין יטענו בפני בית משפט זה לעונש הראוי, כאשר בא-כוח המערער יטען לעונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה אחת, ואילו בא-כוח המדינה יטען לעונש של מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים.

על בסיס הסדר זה שמענו את טענות בעלי הדין לעניין העונש. לעניין זה אנו מייחסים חשיבות רבה לשני שיקולים מרכזיים. לחומרה יש לציין, נוסף לעצם החומרה של העבירה, את העבר הפלילי המכביד של המערער. לעומת זאת יש לציין, כשיקול חשוב לגבי חומרת העבירה, כי המערער הותקף תחילה על ידי המתלונן וחבריו. באיזון בין השיקולים השונים, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, הגענו למסקנה כי העונש שראוי להטיל על המערער הוא מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, ובכלל זה המאסר על-תנאי שהופעל במקרה זה.

התוצאה היא, אם כך, שההרשעה של המערער עומדת בתוקפה, אך הערעור על העונש מתקבל והעונש של מאסר בפועל יופחת לתקופה כוללת של 30 חודשים, ואילו המאסר על-תנאי יישאר כפי שהוחלט על ידי בית המשפט בית המשפט המחוזי.