ע"פ 5324/07 ריאד מזאריב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי בחודש יוני 2006 פנה המערער לאחד – איאד רחאל – המשרת כגשש בצה"ל, ושוחח עמו על האפשרות לייבא סם מסוכן מלבנון. לאחר מספר ימים מסר איאד למערער מספר טלפון, ובעקבות כך החל המערער משוחח עם אדם לבנוני, עד שלבסוף סוכם שהוא ייבא לישראל חשיש מסוג משובח, בתמורה ל-1000 דולר לק"ג. גם בפרוץ המלחמה בצפון המשיכו המערער והלבנוני בשיחותיהם, והפעם ביקש הלבנוני מהמערער למסור לו מידע מתוך כוונה להעבירו לארגון החזיבאללה, כדי שאנשיו של ארגון זה יאפשרו לבצע את עסקת הסמים. המערער נעתר לאותה בקשה, ובעקבות כך יוחסו לו עבירות של קשירת קשר וניסיון לסייע לאויב במלחמה, מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב וקשירת קשר ליבוא והספקת סמים מסוכנים.

2.

בחודש אדר התשס"ז (מרץ 2007) הודיעו הצדדים כי גיבשו ביניהם הסדר טיעון, בגדרו נמחקה העבירה של קשירת קשר וניסיון לסייע לאויב, ונקבע כי העבירה של מסירת ידיעות לאויב תהיה לפי סעיף 111 רישא לחוק העונשין. בעקבות כך הודה המערער בעובדות שיוחסו, הורשע, ובית המשפט גזר לו 6 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

3.

בחודש יוני 2007 הגיש המערער, באמצעות אחד מסנגוריו בפני בית המשפט המחוזי, עו"ד טארק מזאריב, ערעור כנגד חומרת העונש. בחודש נובמבר 2007 הונחה בפנינו בקשה אותה ניסח בא-כוחו דהיום של המערער, עו"ד אמל פלאח, ובה כלולה עתירה להתיר לשולחו להשיג גם כנגד הכרעת הדין. המערער עותר להתיר לו לחזור בו מהודייתו, הואיל, ולטענתו, היא ניתנה על רקע של טעות בהבנת משמעותה ותוצאותיה. כן נטען, כי ההודיה ניתנה שלא מרצונו החופשי של המערער ולאמונתו הכנה בחפותו. לחלופין, עתר המבקש כי נקל בעונשו.

4.

לא מצאנו בערעור זה ממש. בפני בית המשפט המחוזי יוצג המערער על ידי שלושה סנגורים, ועל כן הטענה לפיה לא הבין המערער את משמעותה של ההודאה, היא בבחינת טענה מפוקפקת שמוטב לה לולא נטענה. להלן נוסיף ונפרט את הנמקתנו:

א)

במהלך ישיבת בית המשפט קמא, בחודש אלול התשס"ו (ספטמבר 2006), טען בא-כוח המשיבה כי בידיו הודאה של המערער במה שיוחס לו, אותה מסר הן במשטרה והן בפני שרות הביטחון. יתר על כן, מפיו של הסנגור דאז נאמר כי המערער מודה שניסה לקשור קשר עם אדם בניסיון לייבא סמים, וזהותו של אותו אדם לא ידועה לנאשם. המערער הכחיש את הטענה לפיה מסר מידע לאותו אדם (ראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון). באותה ישיבה הוסיף הסנגור דאז והודיע: "אין לנו טענות זוטא. ההודאות שנמסרו, אין בהן אלמנט בטחוני בכלל".

ב.משהתחדש הדיון, בחודש שבט התשס"ז (פברואר 2007), ביקש המערער להתיר לו לחזור בו מהודאתו בעבירת הסמים, ומאחר שהמשיבה לא התנגדה לכך, התיר לו בית המשפט לעשות זאת, ובעקבות כך החלה שמיעתן של הראיות.

ג)

מפנה נוסף בעמדת המערער התרחש בחודש אדר התשס"ט (מרץ 2007). לאותו דיון התייצב המערער מלווה בשלושת סנגוריו, ואלה הודיעו כי הגיעו להסכמה עם המשיבה, לפיה יחזור בו המערער מכפירתו ויודה בכתב אישום מתוקן, ממנו תימחק העבירה של קשר וניסיון לסייע לאויב, בעוד שהעבירה של מסירת ידיעות תהיה לפי החלופה הקלה יותר. כמו כן, הודיעו הצדדים כי הוסכם שהתביעה תעתור לשבע שנות מאסר, בעוד שהמערער יהיה רשאי לטעון לעונש כהבנתו.

על כל אלה הגיב המערער באומרו לפרוטוקול הדיון (ראו עמ' 30): " מבין את פרטי ההסדר אליו הגיעו באי כח בעלי הדין, אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן ".

בעקבות כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, והדיון נדחה לטיעונים לעונש.

ד)

הדיון בעניינו של המערער התחדש לאחר כחודשיים (בחודש מאי 2007), ובמהלכו חזרה המשיבה על בקשתה לגזור לו שבע שנות מאסר. אם היה ממש בטענת המערער בדבר חפותו, ההיגיון מחייב כי לשמע עתירתה של המשיבה למאסר כה ממושך, היה קופץ כנשוך נחש ומביע את תרעומתו כנגד דבריה של באת-כוח המשיבה, ולמצער, היה מביע מחאה באוזניהם של סנגוריו דאז. מקל וחומר שהמערער היה צריך לנהוג כך נוכח הזמן שעמד לרשותו (כחודשיים) מאז ניתנה הכרעת הדין, שהרי די היה באותה תקופה כדי לעכל עד תום את מהותן של העבירות שעמדו בבסיס ההרשעה. וראה זה פלא, לא זו בלבד שהמבקש לא עתר להתיר לו לחזור בו מן ההודאה ולבטל את ההרשעה, אלא שהסתפק באומרו (ראו עמ' 37 לפרוטוקול הדיון): " אני מצטער שאני נמצא בבית המשפט... אני לא הייתי מודע לכל העניין הזה שהוא מסובך ושתהיה מלחמה, זה קרה וזהו, אני מצטער שזה קרה ".

ה.הנה כי כן, נראה כי משלא רווה נחת מהעונש שהושת עליו, החליט המערער לתור אחר אמתלה לביטול ההליכים שהתקיימו בעניינו, תוך שהוא בודה מלבו גרסה חדשה, בבחינת יש מאין. דא עקא, ניסיון זה נדון לכישלון, ואם נדרשה ראייה נוספת לכך, היא מצויה בנימוקי הערעור המקוריים שהגיש עו"ד מזאריב לבית משפט זה. בסעיפים 6 ו-7 של הודעת הערעור נאמר כי "למערער היתה כוונה לייבא סמים מסוג מריחואנה ולא היתה למערער כל כוונה לפגוע בביטחון ישראל. המערער התנהג באופן שובבני... מטרת השיחות בין המערער לבין הסוכן היתה ניסיון לייבא סמים לארץ ולא מעבר. במהלך השיחות דיברו אקטואליה... המדובר בשיחות סתמיות חסרות תוכן ביטחוני בכלל". כיצד מתיישבים דברים אלה עם הכפירה המוחלטת דהיום – למערער פתרונים, שהרי יש בהם, למצער, הודאה בכוונה לבצע עסקת סם משולבת עם שיחות עם הגורם הלבנוני על מה שהוגדר כ"אקטואליה". כך או כך, המעט שהיה חייב עו"ד פלאח לעשות בטרם העלה על הכתב את הגרסה החדשה של שולחו, היה לפנות לסנגורים אשר ייצגו את המערער בפני הערכאה הראשונה, כדי ללמוד מפיהם אם יש ממש בטענה בדבר "ההודיה הכפויה", אולם מטעמים אשר לא הניחו את דעתנו, נמנע עו"ד פלאח גם מכך.

5.

נוכח האמור, דינו של הערעור כנגד ההרשעה להידחות, וכך אנו סבורים כי יש לנהוג עם ההשגות כנגד גזר הדין. העונש שהושת על המערער מצוי בגדרו של הסדר הטיעון אותו הציגו הצדדים בבית המשפט המחוזי, ומכל מקום הוא אינו חמור כלל ועיקר נוכח העבירות בהן הורשע המערער.

הערעור נדחה.