פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5357/17 חטיב וליד נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער הורשע בלקיחת שוחד והפרת אמונים בשל ניתוב חולים סופניים וסיעודיים למרכזי אשפוז תמורת כספים, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור על גזר הדין, וקבע כי בענישה בגין שוחד יש להעדיף את האינטרס הציבורי. שליחה לבדיקת הממונה על עבודות שירות אינה עילה להקלה, ולא נמצאה הצדקה להתערבות בגזר הדין המנומק.

העובדות

המערער, שניתב חולים סופניים וסיעודיים למרכזי אשפוז, קיבל כספי שוחד לצורך ניתובם למרכז רפואי מסוים וסכומי כסף נוספים בסך כולל של כ-126,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הרשיעו בלקיחת שוחד והפרת אמונים וגזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונשו של מערער שנשלח לבדיקת הממונה על עבודות שירות ונגזר עליו מאסר בפועל בגין שוחד והפרת אמונים?
  2. 2.האם יש לגזור מאסר בפועל על מי שאינו בליבת השירות הציבורי ונסיבותיו האישיות והעדר הליכים נגד מעורבים אחרים?

הלכות

  1. 1

    בענישה בגין עבירת השוחד יש ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי.

    ״כפי שנפסק לא אחת, בענישה בגין עבירת השוחד יש ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שליחה לבדיקת הממונה על עבודות שירות אינה נקיטת עמדה באשר לעונש ואינה עילה להקלה.

    ״המערער נשלח לבדיקת הממונה לאחר שסנגורו הודיע לפרוטוקול כי הוא מודע לכך שאין בכך משום נקיטת עמדה באשר לעונש שייגזר עליו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • לקיחת שוחד
  • הפרת אמונים
  • מאסר בפועל
  • עבודות שירות
  • אינטרס הציבורי
  • שירות המבחן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

5357/17

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט מ' מזוז

כבוד השופט ג' קרא

המערער:

וליד חטיב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין

של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' בש) בת"פ 26536-10-14 מיום

4.6.2017

תאריך הישיבה:

ו' בניסן התשע"ח

(22.3.2018)

בשם המערער:

עו"ד פהים דאהוד

בשם המשיבה:

עו"ד חיים שוייצר

בשם שירות המבחן למבוגרים:

גב' ברכה וייס

פסק-דין

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' בש ) הרשיע את המערער בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים וגזר עליו עונש מאסר בפועל בן 9 חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

לפנינו ערעור על גזר דינו של המערער. בא כוחו המלומד טוען כי יש להקל עמו, בשל כך ששליחתו לממונה על עבודות שירות יצרה אצלו ציפייה לענישה במסלול זה.

כמו כן נטען כי בהינתן אופייה של העבירה במקרה זה, בתפקידו של המערער שאינו בליבת השירות הציבורי, בשים לב לגילו של המערער ולנסיבותיו האישיות ובהינתן אי נקיטת הליכים נגד מעורבים אחרים, אין לגזור עליו עונש מאסר בפועל.

המדינה תומכת בגזר הדין מטעמיו.

שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית.

שקלנו את טיעוני הצדדים. המערער נשלח לבדיקת הממונה לאחר שסנגורו הודיע לפרוטוקול כי הוא מודע לכך שאין בכך משום נקיטת עמדה באשר לעונש שייגזר עליו. ממילא אין בנתון זה כדי לשמש עילה להקלה בעונש.

לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין המפורט והמנומק שפרט את שיקולי הענישה ואיזן ביניהם. המערער אשר ניתב חולים סופניים וסיעודיים למרכזי אשפוז, קיבל כספי שוחד לצורך ניתובם למרכז רפואי אניטה, ואף קיבל סכומי כסף (בסך כולל של כ-126,000 ש"ח), שבגינם הורשע במרמה והפרת אמונים.

כפי שנפסק לא אחת, בענישה בגין עבירת השוחד יש ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי. אכן אין להקל ראש במצבו הרפואי של המערער ובית המשפט נתן משקל מתאים להיבט זה בתקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המערער ותוך הפניית שב"ס למצבו הרפואי והנפשי של המערער ולצורך בטיפול בו.

בהיעדר עילה להתערבותנו בגזר הדין, אנו דוחים אפוא את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 22.5.2018 עד השעה 10:00 בבית הסוהר קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

ניתן היום, ו' בניסן התשע"ח (22.3.2018).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בענישה בגין עבירת השוחד יש ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי.
  2. 2שליחה לבדיקת הממונה על עבודות שירות אינה נקיטת עמדה באשר לעונש ואינה עילה להקלה.