ע"פ 5364/03 דוד דודגר נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער נמצא אשם בבית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וניסיון להצתה, ונגזרו עליו שלוש וחצי שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ערעורו מופנה כלפי הרשעתו, ולחלופין כלפי חומרת עונשו.

בית-המשפט המחוזי מצא, על-יסוד הראיות שבפניו, כי המערער, שעבד כנהג באגף התברואה של עיריית תל-אביב-יפו, ושבקשתו להישאר במקום העבודה שבה הוא עבד סורבה על-ידי המנהל הממונה עליו (להלן: הממונה), נכנס לחדר של הממונה, שפך עליו ג'ריקן דלק וביקש להציתו, אך ההצתה נמנעה בשל התערבות אנשי העירייה, וביניהם אבישי דמארי, שבדרך מקרה נכנסו לחדר.

המערער עצמו התגונן בטענה, כי ביקש כאות מחאה להצית את עצמו, ושפך את הדלק על ראשו שלו. אך טענה זו נדחתה.

בערעורו כנגד ההרשעה, טען סניגורו, עורך-הדין יורם חכם, כל אשר ניתן לטעון, ובתוך כך נכנס לפרטי פרטיו של חומר הראיות, והטעים כי היה מקום לתת משקל כבד לגרסת המערער, שניתנה מיד לאחר מעצרו על-ידי המשטרה, ושעליה חזר גם באוזני עובדים בעירייה.

לא נוכל לקבל טענות אלה. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מושתת על האימון שניתן בממונה, שגרסתו נתמכה בראיות אובייקטיביות, ובהן דו"ח מז"פ באשר למציאת החומר הדליק על בגדיו ונעליו של הממונה, וכן על שולחן משרדו של הממונה שהיה ממוקם בינו לבין המערער. בנוסף, ההדגמה שעשה המערער במהלך עדותו בבית-המשפט, בה שפך הוא כוס מים על עצמו, רק שכנעה את בית-המשפט שכנוע נוסף בכך שגרסתו איננה סבירה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי המערער היה מצויד במצית, והוא שלף אותו תוך שהעד דמארי השתלט עליו, כאשר למרות שבאותה השעה כבר עזב הממונה את החדר, יש בעצם הוצאת המצית ראיה נוספת על כוונת המערער לפגוע לא רק בחייו אלא גם בחיי אחרים.

בממצאים ברורים אלה, המעוגנים בחומר הראיות, אין לנו יסוד להתערב.

אשר לערעור כנגד חומרת העונש. בגזר-דינו הטעים בית-המשפט המחוזי, כי המערער הוא אדם קשה-יום, הסובל מבעיות נפשיות, וכי התנשאות הממונה הכריעה אותו.

נסיבות אלה, וכן אובדן מקום עבודתו בעקבות הרשעתו, מצדיקות ודאי הקלה. אלא שהעבירות שעבר המערער הן חמורות ביותר וגם בהביאנו בחשבון נסיבות אלה, נראה לנו כי העונש שהוטל עליו הוא עונש הולם ומאוזן.

אנו דוחים איפוא את הערעור על שני חלקיו.