ע"פ 5367/03 אמיר אלאוני נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור:

1.המערערים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שוד, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. הם מערערים על הרשעתם בדין ועל חומרת עונשם. כפי שהיטיב לתאר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) המערערים יצאו, ככל הנראה, לבלות עם יצאניות במכוני ליווי בחיפה, הם עברו ממכון ליווי אחד לשני ובדרכם - זרעו אלימות.

2.הערעור נסוב על קביעות שבעובדה שקבע בית המשפט המחוזי. לא ראינו עילה להתערב בעובדות שנקבעו. בית המשפט כתב פסק דין זהיר. הוא נתן דעתו לכך שכל המעורבים בפרשה הם, כלשונו, "דמויות הפעילות באזור האפל של חיפה . . . מדובר בנערות ליווי ובשומרי מכוני הליווי המעורבים במעשים עבריינים". באירוע נשוא הערעור השלישי מצא חברם של המערערים חמזי את מותו. בנסיבות אלה, כך ציין בית המשפט, ניכר כי כל העדים המעורבים בפרשה נזהרים שלא להפליל ולסבך את עצמם. גם אם העידו אמת - ובית המשפט לא היה משוכנע בכך - הרי שאין זו כל האמת. מדובר, כך ציין, בעדים שהקפידו כל אחד בדרכו לא לראות יותר מהמינימום הנדרש לעדותם. בהתאם, כך קבע בית המשפט, יש להתייחס לעדויות כולן בזהירות רבה. על כן ביסס בית המשפט את הכרעת דינו על ממצאים אובייקטיבים שלא ניתן להם הסבר למעט ההסבר המוביל אל המסקנות אליהן הגיע.

3.בא-כח המערערים התפרץ לדלת פתוחה כשניסה לשכנע שהעדים הם עדים שיש להתייחס לעדויותיהם בחשדנות. אכן, בית המשפט ביסס ממצאיו על ממצאים אובייקטיבים. כך, למשל, ציין בית המשפט לעניין האישום הראשון כי הראיה הטובה ביותר הקושרת את המערערים לביצוע השוד היא העובדה שהציוד שנשדד נתפס ברכב בו נסעו המערערים והם לא נתנו כל הסבר סביר לכך; לעניין האישום השני ציין כי בתא הכפפות של הרכב בו נסעו המערערים נמצא סכין ועליה דם שזוהה כדמו של יבגני (הנפגע באותו אישום) בלי שהמערערים נתנו הסבר לכך. עוד ציין כי על מעילו של המערער השני נמצא כתם עם דמו של יבגני. מערער זה טען כי מדובר בדמו של חמזי, אך הוכח שמדובר בדמו של יבגני. הזהירות בה נקט בית המשפט התבטאה, בין השאר, בזיכויו מחמת הספק של נאשם שלישי שהואשם יחד עם המערערים מהאישום השלישי. גם המערערים זוכו, לענין אישום זה מן העבירה בה הואשמו, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הם הורשעו, במקומה, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית מכוח דיני השותפות. קיצורו של דבר: אין אנו רואים, כאמור, כל עילה להתערב בממצאים שבעובדה שנקבעו ויש לדחות את הערעור על ההרשעה.

4.על המערער הראשון הוטל עונש מאסר בפועל של 60 חודשי מאסר וכן הוטל עליו מאסר על תנאי. הופעל לגביו, במצטבר, מאסר על תנאי של 12 חודשים. על המערער השני הוטל עונש מאסר של 60 חודשי מאסר בפועל וכן הוטל מאסר על תנאי. גם בגזר הדין אין יסוד להתערב: העבירות חמורות הן, ובית המשפט ראה, ובצדק, צורך להגן גם על עלובי החיים שהם קורבנותיהם של המערערים. המערער הראשון היה אסיר ברישיון בעת ביצוע העבירות. לשני המערערים הרשעות קודמות. אכן באירוע נשוא האישום השלישי נדקר למוות חברם של המערערים חמזי, ולא עלה בידי המשטרה למצוא את האחראי למותו. בית המשפט ציין כי גם אם נניח שאירוע זה לא נחקר במידה הראויה אין בכך כדי להכשיר או להפחית מחומרת המעשים שבוצעו על ידי המערערים קודם לכן. זו אף דעתנו.

5.אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.