ע"פ 5373/11 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

המתלוננת, ילידת שנת 1938 היא אמו של המשיב. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 17.6.10 דרש המשיב מאמו כסף, ומשסירבה לדרישתו הכה אותה המשיב בבטנה וגרם לשבר באחת מצלעותיה. בעקבות כך נאלצה המתלוננת ללכת למכשיר כספומט ממנו משכה 1000 ש"ח, אותם מסרה לבנה. לאחר אירוע זה עברה המתלוננת להתגורר בבית בתה, אולם המשיב לא הרפה ממנה גם שם. חרף צו הגנה שהוצא נגדו, הגיע המשיב לבית אחותו ודרש מאמו סכום של 1500 ש"ח. בעקבות כך הגיעו שוטרים לעצור אותו, ובנוכחותם שב המשיב ואיים לפגוע במתלוננת לאחר שישוחרר ממעצרו.

בגין מעשים אלה בהם הודה המשיב, הרשיעו בית המשפט בעבירות של סחיטה בכח ואיומים, ובהמשך נדון המשיב ל-20 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שעמד נגדו, בחופף.

המדינה הגדירה את העונש האמור כ"מופרז לקולא", הואיל והוא אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב והעובדה שהקורבן היתה לא אחרת מאשר אמו. עוד נטען, כי אין בעונש כדי לענות על מטרות ההרתעה, וממילא גם אין בו כדי להבטיח למתלוננת הגנה ממשית. לעניין זה הוסיפה המדינה והפנתה לעברו הפלילי של המשיב, הכולל גם עבירות אלימות שביצע כלפי הוריו.

ערעור זה בדין יסודו, המשיב הטוען לסכסוך כלשהו על רקע כספי עם בני משפחתו, סחט כספים מאשה בגיל מתקדם שאינה אחרת מאשר אמו-מולידתו. זו האחרונה סירבה תחילה לדרישתו, אולם המשיב הגיב על כך באלימות עד שנאלצה למלא אחר רצונו. האימה והפחד שנפלו על האם אילצו אותה לתור אחר קורת גג חלופית, אולם גם שם לא הרפה ממנה המשיב, הוסיף לסחוט אותה וגם בפני שוטרים לא היסס לאיים כי ירצח אותה. התנהגות זו של המערער לא זו בלבד שמעוררת שאט נפש וחלחלה, אלא גם מצביעה עליו כמי שסכנתו מוחשית ביותר. בנסיבות אלו, ונוכח עברו הפלילי המכביד, שוב אין ספק כי בית המשפט קמא גזר לו עונש שאין בו מענה הולם לנסיבות שעמדו כבסיס ההרשעה והצורך להרתיע את הרבים. לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 32 חודשים, ובחופף לתקופה זו יופעל המאסר המותנה שעמד נגדו.