ע"פ 539/00 זכי נבואני נ. מדינת ישראל

מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1676/99 לפיה, נעתר חלקית כבוד השופט ח' גלפז לבקשת המערער להשיב לידיו את הרכב השייך לו, לאחר שנרשם עיקול זמני על הרכב במשרד הרישוי במסגרת ת"פ 357/99.

ביום ה8.9.99- נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה (ב"ש 1341/99) לתפוס מספר כלי רכב ולרשום עיקול במשרד הרישוי עד לדיון במעמד שני הצדדים. מאוחר יותר קיבלה החלטה זו תוקף במעמד הצדדים. בין הרכבים שנתפסו ועליהם נרשם עיקול, נכלל גם רכב מסוג מרצדס, שמספר הרישוי שלו הוא 62-182-00 (להלן: הרכב).

המערער הגיש בקשה לבית משפט קמא (ב"ש 1676/99), ובה טען כי היות והרכב הוא בבעלותו ולא בבעלותו של אביו- הוא הנאשם בת"פ 357/99 (להלן: הנאשם)- יש לבטל את ההחלטה ככל שהיא מתייחסת לרכב זה.

ב"כ המערער טען כי על אף שמדובר בחייל צעיר, הרי הוא מתפרנס למחייתו ואף רשום כעוסק מורשה מכוח היתר שקיבל מצה"ל לעסוק בעבודה פרטית, ולשם כך עליו להסתייע ברכב האמור.

ב"כ המשיבה טען כי מדובר בפיקציה. אמנם הרכב רשום על שם המערער אך למעשה הנאשם עשה שימוש ברכב האמור במרבית העבירות בהן הוא מואשם. לטענתו אין להשיב את הרכב למערער מאחר והרכב דרוש כמוצג במשפט העיקרי, אשר במסגרתו קיימת אפשרות סבירה כי הנאשם יוכרז כ"סוחר סמים", וחילוטו של הרכב יתבקש. כאמור, נעתר בית משפט קמא חלקית לבקשת המערער והורה כי הרכב יימסר לידיו, בתנאים הבאים:

א.הרישום במשרד הרישוי על הרכב, כפי שהוחלט עליו, יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.

ב.המערער לא יוציא את הרכב מתחת ידיו לאיש.

ג.המערער ימציא את הרכב על-פי כל דרישה של בית המשפט במהלך הדיון בתיק העיקרי אם יידרש לכך ועל אף הצהרתו של בא כוח המערער כי לא יהא בכך צורך לשם ניהול הדיון בתיק העיקרי.

ד.להבטחת התנאים האמורים וכן האפשרות לקיום חילוט הרכב אם יידרש לכך בית המשפט היושב בדין בתיק העיקרי, ימציא המערער למזכירות בית המשפט ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן וצמודה למדד המחירים לצרכן על סך 80,000 ש"ח.

נוכח החלטה זו פנה המערער לבית המשפט קמא בבקשה לשינוי תנאים, לפיה הוא מבקש להקטין את הערבות הבנקאית באופן משמעותי על מנת שתתממש ההחלטה הלכה למעשה, שכן כושר הכנסתו מוגבל, ובקשתו זו נדחתה.

מכאן הערעור.

טענתו המרכזית של המערער בפני בית משפט זה היא כי קיימת סתירה מהותית פנימית בנימוקו של בית משפט קמא להצבת התנאי האמור, שהרי, מחד גיסא מציב השופט תנאי להמציא לאלתר את שווי המכונית במזומן כתנאי לקבלתה, ומאידך נאמר בהחלטתו: "שמא לא יוכל לעמוד בתשלום אם יופרו התנאים". הטענה היא כי בכך מעיד בית משפט קמא על עצמו כי הוא יודע מראש שהמערער אינו יכול לעמוד בתנאי זה, והצבת תנאי כזה לוקה היא בחוסר סבירות.

דומני שיש טעם בדברים אלה של המערער.

אכן, קיים הגיון רב בהצבתם של תנאים כאלה או אחרים, חמורים יותר או פחות, עת נעתר בית המשפט לבקשתו של צד ג' להשיב לידיו את רכושו. הגיון זה נעוץ באינטרס הציבור כי רכוש אשר שימש לכאורה נאשם בעת שעבר עבירה, יהיה בהישג-יד בכל עת שיידרש כמוצג במשפט, או באם יצווה על חילוטו בסופו של דבר, כנדרש על פי סעיף 36א(ב) היה ויוכרז אותו נאשם כ"סוחר סמים", בהתאם לתנאי הסעיף.

בדרך כלל, כדי להבטיח אפשרות של חילוט מכונית, כמצוותו של סעיף 36א, יש מקום להוציא צו עיקול ותפיסה של המכונית, או לכל הפחות להעמיד תנאים וערבויות שייקבעו ע"י בית המשפט בעת שחרור המכונית.

תנאים כאלה נקבעו במקרה הנוכחי לאחר שבית משפט קמא סבר כי ראוי שרכב זה - השייך, ע"פ רישומו, למערער, אשר אינו עומד לדין, והמשמש אותו לפרנסתו ולפרנסת משפחתו - לא יעמוד בטל.

יחד עם זאת, התנאי שנקבע, המטיל על המערער המצאת ערבות על סך 80,000 ש"ח, מסכל אפשרות אמיתית שיוכל הוא לקבל את הרכב לידיו.

על כן, בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה שהמערער איננו עומד למשפט, נראה לי כי ניתן להסתפק בשיעבודה של פוליסת ביטוח הרכב לטובת המדינה בצירוף התחייבות מטעמו של בן משפחה קרוב ובעל אמצעים לכך שאם יתרחש אירוע אשר יסכל את אפשרות חילוט הרכב יחויב הוא בפיצוי. ההתחייבות של בן משפחה תינתן בבית המשפט בנצרת להנחת דעתו של הרשם, בהתאם לערך המכונית.

הרכב ישוחרר לאחר שהמערער יעמוד בכל האמור בהחלטה זו, ובכפוף לשאר התנאים כפי שהועמדו על ידי בית משפט קמא.