ע"פ 5395/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בחודש אוקטובר 2004 קשר המערער, בראק בן עלי סוארכה, תושב סיני, עם שניים נוספים – עלי סלימאן אבו ג'ריר (להלן: "עלי"), ואבו דיאב, תושב רפיח, להבריח ממצרים לישראל רובים מסוג קלצ'ניקוב, ובהמשך להעבירם לאזור יהודה ושומרון. ביום 14.10.04 ביצעו הקושרים את זממם, כאשר תחילה חצה המערער את הגבול, ולאחר שווידא כי אין סיור של הצבא, הוא התקשר לעלי, וסבלים ששכר זה האחרון הובילו את הרובים (עשרה במספר) ומחסניות לשטח ישראל. לאחר זמן מה נעצר המערער.

בגין אותם מעשים בהם הודה, הורשע המערער בעבירות בנשק (הובלה ואחזקה), ובהמשך, הוא נדון ל-10 שנות מאסר. כנגד עונש זה מופנה הערעור. נטען, כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, הואיל ובמקרים אחרים בהם הוברחו כלי נשק במספר גדול יותר, הסתפק בית-המשפט בעונש מתון. כן נטען, כי המערער לא פעל ממניעים אידיאולוגיים, אלא נוכח השכר שהובטח לו. לבסוף, נטען כי כליאתו של המערער כאן כרוכה בניתוקו מבני משפחתו הגרים מחוץ לישראל.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער נתן את ידו להברחה של מספר לא מבוטל של כלי נשק, אשר יעדם הסופי היה יהודה ושומרון. נדמה כי לא נפריז אם נאמר שנשק זה היה אמור לשמש למטרות לא כשרות, בהן כרוך סיכון של ממש לחיי אדם, בין אם הם נמנים על כוחות הביטחון ובין אם מדובר באזרחים תמימים. כדי להקטין את הכדאיות הכלכלית בביצוע הברחות מסוג זה ולהרתיע את הרבים, במיוחד כאשר למבריח נהיר ייעודו של הנשק, נכון לגזור עונשי מאסר ממושכים. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור והאזנו לטיעוני הצדדים, לא מצאנו כי הערכאה הראשונה הגיעה לתוצאה שגויה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.