ע"פ 5407/00 שושנה בוחבוט נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

כנקמה במתלונן, סוכן משטרתי שהביא למעצר אחיה, הגיעה המערערת לבית המתלונן ושברה חלק מחלון הבית. בימים שלאחר-מכן איימה המערערת כי תשרוף את בית המתלונן. לבסוף הגיעה המערערת בשנית לבית המתלונן, ניפצה את חלון הדירה והציתה אש בווילון שהיה תלוי. כתוצאה מכך, נגרם נזק רב לתכולת הדירה ובנס לא קופחו חיי אדם.

בשל מעשים אלו, הודתה והורשעה המערערת בבית-המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירות של הצתה, גרימת היזק בזדון ואיומים, ונגזרו עליה שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

ערעורה בפנינו הופנה כנגד חומרת העונש. עיקר טענתה היה כי העונש נגזר עליה, על-אף נסיבות חייה הקשות, בשל כעסו של בית-המשפט המחוזי על כי לא שיתפה פעולה עם שירות-המבחן, ומכיוון שלא הסכימה לבדיקה פסיכולוגית. כן נטען, כי חייב היה בית-המשפט המחוזי להוסיף ולסיים את הבדיקות הנדרשות, למרות סירובה, כדי לבחון אם אין לנקוט בעניינה באמצעי שיקום.

טענות אלה יש לדחות.

המעשים הפליליים שביצעה המערערת הם, כשלעצמם, חמורים. מעבר לכך, לחובת המערערת עשרות הרשעות המשתרעות על-פני 20 שנים.

בנסיבות אלה, עונש המאסר אינו חמור כלל.

זאת ועוד, התסקיר שהוגש לנו מצביע, כי במסגרת בית-הסוהר תוכל המערערת להתחיל בהליך שיקומי, וכי דווקא מסגרת זו עשויה להקל עליה.

אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור.