ע"פ 5411/02 קדוש מאיר נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בו הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל של 8 שנים, ומאסר על תנאי של שנתיים. המבקש הורשע בשני אישומים של עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, המתייחסים למעשים שנעשו בשתי מתלוננות, במועדים שונים.

נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבה, המתנגדת לעיכוב הביצוע והתקיים דיון בו נשמעו טענות ב"כ הצדדים.

הסניגור המלומד טען למבקש בטוב טעם ובשום שכל והעלה טענות, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, התומכות בעמדתו לפיה נוטה הכף לזכות עיכוב ביצוע פסק הדין.

בחנתי טענות אלה ואת הפסיקה הרלבנטית והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לדחיית מועד תחילת ריצוי העונש עד לאחר הדיון בערעור. שיקולים שונים משמשים בזירה כאשר נשקלת דחייה כאמור. המבקש אינו נהנה עוד מחזקת החפות, והאפקטיביות של אכיפת החוק מכתיבה את תחילת ריצוי העונש עם מתן גזר הדין. חומרת העבירות המיוחסות למבקש ונסיבות ביצוען חמורות ביותר, במיוחד באשר בוצעו על ידי שוטר תוך ניצול מעמדו וחולשת הקורבן. טיב הערעור וסיכויי הצלחתו אינם רבים. פסק-הדין מושתת על התרשמותו של בית המשפט מן העדים שהעידו בפניו, על חומר הראיות והעדויות, בהן מצא בית המשפט תמיכה בגרסאות המתלוננות, ועל דחיית גרסאותיו הסותרות והמשתנות של המבקש. הערעור שהוגש מתמקד בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים.

טרם נקבע מועד לשמיעת הערעור, עם זאת, ברור הוא לפי יומנו של בית המשפט כי נוכח המאסר הממושך שהושת עליו, לא קיים חשש כי המבקש ירצה חלק גדול מעונשו בטרם יישמע הערעור.

לזכותו של המבקש עומדת העובדה כי במהלך המשפט כולו לא היה נתון במעצר. שיקול אחרון זה הינו בעל משקל משמעותי אלא שאין בו כדי להכריע את הכף. למבקש אין הרשעות קודמות, אולם בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין בבית המשפט קמא, הורשע המבקש גם בת"פ (שלום-קריות) 576/02. בסופם של שקלולים ואיזונים הגעתי לכל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה והיא נדחית בזה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 31.7.02 עד השעה 10:00. הערבויות שהופקדו במהלך ההליכים נגדו, תעמודנה בעינן.