ע"פ 5418/09 דוראר עלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערערים, קרובי משפחה, עשו להם בחודש יולי 2009 נוהג. הם וקטין יליד שנת 1992 היו מגיעים לאחר בילוי לגבעה באזור כביש עוקף נצרת, ובטוב לבם במשקה, היו מיידים אבנים לעבר כלי רכב נוסעים. בתאריך 9.7.07, הם פגעו ברכב וגרמו לו נזק קל. לאחר ארבעה ימים הם ידו אבנים לעבר משאית נוסעת, וניפצו את שמשתה הקדמית. ביום המחרת הם פגעו ברכב נוסף, לו גרמו נזק שהוערך ב-5,000 ש"ח. בחלוף יומיים הם פגעו בשני רכבים, כשלאחד הם גרמו נזק שהוערך בסכום של 6000 ש"ח, ולאחר גרמו נזק לדלת הימנית. בתאריך 17.7.07 הם פגעו החל מהשעה 04:00 בשני רכבים שאף הם ניזוקו, ובתאריך 18.7.07, לאחר השעה 03:00 הם פגעו בשני רכבים נוספים.

המערערים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשעו בתשע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, והיזק בזדון, לפי סעיפים 332 ו-452 לחוק העונשין. בהמשך נגזר עונשם של המערערים: 8 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והם חויבו לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 2,000 ש"ח.

להשלמת התמונה נוסיף, כי הקטין הורשע על פי הודאתו בארבעה אישומים בלבד, והוא נדון למאסר על-תנאי. פסילה מנהיגה, פיצוי לכל מתלונן בסכום של 1,000 ש"ח, וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה. כמו כן, ניתן בעניינו של הקטין צו מבחן לשנה.

2.

המערערים מלינים על ההחמרה בעניינם בהשוואה לעונש שהושת על הקטין. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם להודאתם, לחרטה שהביעו והעובדה כי עברם נקי מהרשעות, לנסיבותיהם האישיות ולהמלצת שירות המבחן.

3.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. הדגשנו בעבר את מה שנהיר לכל, שבידויי אבנים לעבר רכבים נוסעים גלומה סכנה מוחשית של פגיעה ישירה בנפש, וגם בסכנה עקיפה עקב כך שהנהג-הקורבן עלול להיקלע לבהלה ולאבד את השליטה על רכבו. המערערים שבפנינו שוב אינם בני תשחורת, ומשהפכו את יידוי האבנים לחלק מבילוי שעות הפנאי, נכון היה להגיב על מעשיהם בענישה הכוללת רכיב של מאסר, ואף ממושך יותר מזה שהושת עליהם. מדעתנו לא שנינו גם נוכח הענישה שיושמה בעניינו של הקטין, וזאת מחמת גילו באותם ימים (15 שנים), והרשעתו במספר עבירות קטן יותר מזה של שותפיו.

ערעור זה כוון גם נגד הפיצוי בו חויבו המערערים, אולם בפתח הדיון הודיע עו"ד ברזני כי שולחיו הקדימו והפקידו את הפיצוי בו חויבו. ברם, על כך היו מצווים המערערים להודיע מבעוד מועד, כדי שבית המשפט יבטל את זימונם של המשיבים 2 עד עשר, ששניים מהם טרחו ובאו לבית המשפט. לפיכך, ובכפוף לדחיית הערעור, אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מן המשיבים 2 ו-3 הוצאות בסכום של 350 ש"ח.