ע"פ 5420/21 שהואן אבאנוב נ. מדינת ישראל

1.

אין חולק על חומרת האירוע, שנמשך כשעה וחצי, שבמהלכו המתלונן הושפל והוכה על ידי המערערים.

ככל שמצאנו להתערב ולהקל במידת מה בעונשם של המערערים, הרי שהדבר נובע מעיקרון אחידות הענישה ומהעובדה שהמערערים הודו בכתב האישום המתוקן וחסכו מזמנו של בית המשפט ומהצורך בהעדת המתלונן.

2.

למערער בע"פ 5824/21 (להלן: דביר ) עבר פלילי של ממש, והוא ריצה 17 שנות מאסר בגין עבירת הריגה, והמעשים המיוחסים לו בוצעו כשנה וחצי לאחר שהשתחרר ממאסרו. בנוסף, המערער הוא הבוגר מבין המערערים האחרים ונוכחותו ומעורבותו בארוע היתה דומיננטית.

עם זאת, לנוכח הפער הניכר בין העונש שהושת על דביר לבין המערערים האחרים (66 חודשים בצירוף הפעלת מאסר על תנאי, סה"כ 84 חודשי מאסר, לעומת 38 חודשים ו-30 חודשים שהושתו על המערערים האחרים) – מצאנו להפחית מעונשו 6 חודשים, כך שעונש המאסר בגין המעשים נשוא כתב האישום יועמד על 60 חודשים, ובהפעלת מאסר על תנאי של 18 חודשים במצטבר (6 בחופף), עונש המאסר בפועל הכולל יעמוד על 78 חודשים חלף 84 חודשים.

אשר לפיצוי שהושת על דביר – פתוחה בפניו הדרך לפנות למרכז לגביית קנסות לשם פריסת הפיצוי. יתר הוראות גזר הדין יישארו בעינם.

3.

המערער בע"פ 5420/21 (להלן: שהואן ) – מצאנו ממש בטענתו של שהואן כי אין באמור בכתב האישום כדי להצביע על פער מהותי בין המעשים המיוחסים לו לבין המעשים המיוחסים למערער בע"פ 5824/21 (להלן: דור ). אשר על כן, מצאנו להקל בעונשו ולהעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל, חלף 38 חודשי המאסר שהושתו עליו.

יתר הוראות גזר הדין יישארו בעינם.

4.

אשר לדור, הוא המערער בע"פ 5424/21

– על דור הושתו 30 חודשי מאסר בפועל, ועונש זה אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור, ומבלי שנעלם מעינינו גילו הצעיר.

אשר על כן, הערעור בעניינו של דור נדחה.