ע"פ 5422/08 נביל סכראן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 31.3.07, בשעות אחר הצהרים, הסיע המערער חמישה שוהים בלתי חוקיים. בדרכו לכיוון ירושלים הבחין במחסום משטרתי, ובעקבות כך ביצע פניית פרסה והחל נמלט מהשוטרים שדלקו אחריו. תוך כדי נסיעה בכביש 443 הוא נכנס לכיכר במהירות רבה, וכמעט פגע ברכב שבא מולו. בסמוך לרמזור שליד מחנה עופר הבחין המערער במחסום נוסף, ואז עלה על אי-התנועה ופגע ברכב אחר. כתוצאה מכך איבד המערער את השליטה על רכבו ופגע במעקה בטיחות עד שנעצר. כתוצאה מהתאונה נפצעו כל נוסעי הרכבים באופן קל ופונו לבית חולים. ועוד נטען, כי בעת האירוע היה המערער פסול מנהיגה.

במהלך משפטו לא הכחיש המערער את אירועיו של אותו יום, אולם טען כי פניית הפרסה הראשונה נעשתה לבקשת שניים מן הנוסעים. באשר לעובדה כי לא ציית להוראת השוטרים לעצור, טען המערער כי לא הבחין בסימניהם של השוטרים. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, שלסופו של יום הרשיע את המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון, עבירות לפי סעיפים 332(2), 329(א)(1) ו-275 לחוק העונשין, וסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. בעקבות כך נדון המערער לשלוש וחצי שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וחבלה חמורה, שלושה חודשים מאסר על-תנאי בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכן נפסל המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 4 שנים לאחר שחרורו מן הכלא.

המערער עותר להקל בעונשו מכל אחד מטעמים אלה: העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה הנוהגת; הוא לא התכוון לסכן חיי אדם; הוא אדם צעיר, נשוי ואב לילדים; ענישה מחמירה עלולה להשיג תוצאה הפוכה כתוצאה מכליאתם של אנשים צעירים; תוצאות התאונה לא היו קשות; המערער שהה תקופה ארוכה במעצר בית; הפסילה הממושכת מלהחזיק ברישיון נהיגה עלולה לסכל את יכולתו להתפרנס.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. ראשית, כל הנתונים שנטענו בפנינו, היו גם לנגד עיניו של השופט המלומד של בית משפט קמא. שנית, וזה העיקר, מדובר בעבירות נפוצות, בהן טמונה סכנה ממשית לחיי נהגים תמימים הנקלעים לדרכו של נהג עבריין, שאינו רואה עצמו נתון למוראו של החוק. לא זו אף זו, העונש שהושת על המערער תואם את רמת הענישה שנקבעה על ידי בית משפט זה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.