פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5424/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פוזי בדריה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פואז רגבי (פורמלי)
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פ 2095/06
שניתן ביום 21.5.07 על-ידי
השופט יעקב צבן
תאריך
הישיבה:
ה' בתמוז תשס"ז (21.6.07)
בשם המבקש:
עו"ד נג'יב זאיד
בשם המשיבה
1:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צבן) מיום 21.5.07 בתיק פלילי 2095/06, בו הושתו על המבקש עונש מאסר בפועל בן שלושים ושלושה חודשים (בניכוי ימי מעצר) ושני עונשי מאסר על תנאי, וכן חולט רכבו של המבקש.
ב.
כנגד המבקש וכנגד המשיב 2 (הפורמלי) פואז רגבי הוגש כתב אישום בעבירת הריגה לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירת הסעה שלא כדין לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (שש עבירות). על-פי האמור בכתב האישום, במהלך החודשים פברואר עד אפריל בשנת 2006 הסיעו המבקש ורגבי כשש פעמים תושבים מן הרשות הפלסטינאית ללא היתר כניסה לישראל למרכז הארץ בעד תשלום. באחת הפעמים, ביום 17.4.06, הוסעו גם פעיל הג'האד האסלאמי ומחבל מתאבד, שביצעו פיגוע באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. כתוצאה נהרגו שנים עשר בני אדם (כולל המחבל המתאבד) ונפצעו עשרות. המבקש ורגבי לא היו שותפים לתכנית זו.
ג.
כתב האישום נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות הסדר טיעון חלקי עם המשיבה הודה רגבי בעובדות כתב האישום, והורשע בגרם מוות ברשלנות. הוא נדון לארבעים וחמישה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ולאחר מכן העיד כעד תביעה במשפטו של המבקש. לאחר שמיעת הראיות החליט בית המשפט המחוזי, בהכרעת דינו שניתנה ביום 11.4.07, שלא להרשיע את המבקש בעבירת הריגה, כיוון שלא היה מודע לאפשרות התוצאה הקטלנית או לנשיאת חומר הנפץ על-ידי המחבל המתאבד; אך הרשיעו (לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982) בגרם מוות ברשלנות, וכן בהסעה שלא כדין בהתאם לכתב האישום. גזר הדין ניתן ביום 21.5.07, ובו הושתו על המבקש שלושים ושלושה חודשי מאסר בפועל, בניכוי כארבעים ושישה ימי מאסר, וכן מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שנתיים מיום השחרור בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ומאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים מיום השחרור בעבירות על חוק הכניסה לישראל. נוסף על כך, חולט רכבו של המבקש, שבו נעברה העבירה של הסעה שלא כדין. יצויין, כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע גזר הדין.
ד.
המבקש עירער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בכתב ערעור מפורט עד מאוד, ובד בבד הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצועו של העונש. בבקשה נטען, כי לערעור סיכוי ממשי להצליח, וכן כי לאחר שיבוצע גזר הדין יקשה להשיב את מצבו של המבקש לקדמותו. עוד ציין המבקש בבקשתו, כי הערבויות שהפקיד למען הבטחת התייצבותו למשפט עומדות בעינן להבטחת התייצבותו לריצוי העונש, אם יהיה כזה, לאחר מיצוי הליך הערעור.
ה.
(1) בדיון טען בא כוח המבקש, באשר לסיכויי הערעור, כי לא הוכח הקשר למות המנוחים, לא הוכח כי המדובר ברכב המבקש, לא הוכח כי המוסעים היו שוהים בלתי חוקיים על-ידי תעודות עובדי ציבור, וזאת אף אם הודה בכך המבקש. ועוד נאמר, כי ערעור רגבי קבוע ל-3.7.07 וניתן לצרף את הערעורים.
(2) באת כוח המדינה ציינה כי אין חשש שהמבקש ירצה את חלק הארי של עונשו עד שמיעת הערעור; לשיטתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים; המערער הודה במעורבותו בהסעות שוהים בלתי חוקיים. למבקש גם עבר פלילי בו נדון לעונשי מאסר.
ו.
לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אציין כי בדקתי את האפשרות לאחד ערעור זה עם ערעור רגבי על גזר דינו, אך הדבר אינו מתאפשר בעומס שעל לוח בית המשפט. אשר לסיכויי הערעור, המשוכה שעל המבקש לעבור גבוהה, הגם שסניגורו אינו מניח אבן לא הפוכה. לשם זיכוי בתיק או ענישה ללא מאסר יש צורך באופטימיות בדרגה גבוהה. למערער, אמנם בעבר רחוק יחסית, הרשעות (מ-1998-1996) שעליהן נדון גם למאסרים בפועל. אולם תקופת המאסר אינה קצרה, ואין זה מצב שבו יסוכל הערעור על-ידי אי העיכוב. כדי להבטיח זאת, מכל מקום, אבקש גם כי היומן יקבע את הערעור לשמיעה בתוך 4 חודשים.
ז.
בכפוף לאמור איני נעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 9.7.07 שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים. תנאי הערובה הקיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.
ניתנה היום, י"א בתמוז תשס"ז (27.6.07).
ש ו פ ט