ע"פ 5426/10 זורב קוקואשוילי נ. מדינת ישראל

על רקע של סכסוך של מה בכך נקבעה בין המערער, יליד שנת 1990, למתלונן, קטין יליד חודש אפריל 1994, ועל פי בקשתו של האחרון, פגישת פיוס באצטדיון בבאר-שבע. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי עובר לאותו מפגש, שהתקיים בתאריך 2.4.08, גמר המערער אומר לפצוע את המתלונן ולחבול בו, ולצורך זה הצטייד באלה עשויה מתכת. למערער הצטרפו קטינים נוספים שאף הם היו מצוידים במקלות ובאלות, תוך ידיעה שהם הולכים לקראת תגרה. משפגשו במערער שהגיע מלווה בחבר, החלו בני החבורה לתקוף אותו, וכתוצאה מכך התמוטט המתלונן ולאחר שהובהל לבית חולים נמצא שהוא סובל מפגיעת ראש, ועל כן נותח ונוקזו המטומות שנתגלו בראשו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך נגזר עונשו - 30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 30,000 ש"ח.

המערער, המתקשה להשלים עם העונש שהושת עליו, הגיש ערעור לבית משפט זה, ובבקשה שבפני הוא עותר לעכב את ביצוע גזר הדין, ולכך אין בידי להיעתר. למערער שוב לא עומדת חזקת החפות שהרי הוא הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. יתרה מכך, התמונה המצטיירת מעובדות אלו היא קשה ביותר – המערער הגיע עם חברים מתוך כוונה לתקוף את המתלונן ולחבול בו, תוך שימוש באלות, ובסופו של מפגש הם הותירו אותו מוטל על הארץ מדמם. בנסיבות אלו, ועל פני הדברים, לא נראה כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, ויש בכך, כמובן, להשליך על סיכויי הערעור. זאת ועוד, תקופת המאסר שהושתה על המערער הנה ארוכה, ומותח להניח כי הערעור ייקבע לשמיעה תוך זמן סביר כדי שלא יחמיץ את מטרתו.

אי לכך, הבקשה נדחית.