ע"פ 5427/01 מוחמד צפראן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בפרט האישום הראשון בגניבת רכב, מעשה פזיזות ורשלנות, כניסה לישראל שלא כדין, ובפרט האישום השני בעבירה של סחר ברכב. דינו נגזר לארבע שנות מאסר, למאסר על תנאי לתקופה של שנה בתנאים אותם קבע בית המשפט וכן לקנס בסך 10,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו.

בפתח הדיון הסכים בא כוח המדינה לזיכוי המערער מההרשעה של סחר ברכב, לפי סעיף 413יא' לחוק העונשין, בפרט האישום השני, על רקע זה שמבחינה טריטוריאלית הסחר בוצע מחוץ לגבולות המדינה. תחת זאת, על פי העובדות בהן הודה המערער, אנו מרשיעים אותו בעבירה של קבלת רכב גנוב בידיעה שהוא גנוב, עבירה לפי סעיף 413י' לחוק העונשין.

שקלנו אם בשל השינוי בסעיף האישום יש מקום להקל עם המערער. בסופו של דבר, הגענו למסקנה שאין לעשות כן.

ראשית, נסיבות העבירות בפרט האישום הראשון מצביעות על חומרת התנהגות המערער. המערער עם אחרים פרצו למשאית וגנבוה. בהתקרבם עם הרכב לירושלים, וכשראו מחסום משטרתי, סטו עם הרכב לנתיב נסיעה נגדי והמשיכו לנהוג בו תוך סיכון חיי אדם. בהמשך הנסיעה התהפכה המשאית על גג של בית שהיה לצד הכביש ונגרם נזק לבית ולרכב. התנהגות זו של המערער מצביעה על הנחישות והסיכון בהתנהגותו, ויש לראות זאת לחומרה.

שנית, כאמור בסעיף האישום השני, קיבל המערער עם שותפיו משאיות גנובות אותן נטלו לרמאללה, ושם מכרום לאדם פלוני. אף כי סעיף האישום שונה לקבלת רכב גנוב ולא לסחר בו, מבחינת עובדות המקרה עסקינן באותן עובדות עצמן.

בהתחשב בכלל הנסיבות, כולל חומרת העבירות, נחה דעתנו שגם עם שינוי סעיף האישום בפרט האישום השני, אין הצדקה להתערב בעונש.

התוצאה היא, שבנושא ההרשעה החלטנו על הרשעת הנאשם בפרט האישום השני כאמור לעיל, בשונה מהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי. באשר לעונש, זה יישאר בעינו כפי שהחליט על כך בית המשפט המחוזי.