ע"פ 5431/07 סאמר זייד נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.3.2007 (ת"פ 502/06, כבוד השופטים א' אמינוף- סג"נ , ז' הווארי, נ' מוניץ ).

כנגד המערער הוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח; חבלה בנסיבות מחמירות; החזקת סכין שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום המערער הוא בן זוגה של מילה קוסטיוק. המתלונן הוא בן זוגה לשעבר של מילה. ביום 11.12.2005 הגיע המערער לדירה, שבה שהו באותה עת מילה ושתי חברותיה. בשעה 18:30 לערך התקשר המתלונן למכשיר הטלפון הנייד של מילה והשניים קבעו להיפגש תוך מספר דקות מחוץ לדירה. המערער, ששמע את מילה משוחחת בטלפון, שאל אותה עם מי שוחחה. תחילה אמרה מילה כי קבעה להיפגש עם אחייניתה, אך המערער לא האמין לה והיא הודתה בפניו כי קבעה להיפגש עם המתלונן. המערער אמר כי הוא הולך לדבר איתו ויצא מהדירה. המתלונן הגיע ברכבו, וחנה בסמוך לדירה. בעודו יושב ברכב, ניגש אליו המערער ובאמצעות סכין שהחזיק בידו ניקב את ארבעת צמיגי הרכב. בשלב זה ובעוד המתלונן יושב מפוחד ברכב, ניגש אליו המערער, הכה אותו באגרופים ומשך אותו אל מחוץ לרכב. השניים נאבקו והמתלונן ניסה להדוף את המערער בידיו; אז הכה אותו המערער במכת אגרוף נוספת והפילו ארצה. כאשר התרומם המתלונן, התקרב אליו המערער ובעזרת סכין שאחז בידו חתך אותו בצווארו בכוונה להרגו. לאחר מכן, נמלט המערער חזרה לדירה, בה שהו עדיין מילה וחברותיה, וכאשר נכנס לדירה אמר "אני הרגתי אותו", אסף את חפציו וברח משם. מילה וחברותיה יצאו מהדירה ובמדרגות העולות לכיוון הרחוב, הבחינו במתלונן יושב מתבוסס בדמו והוא פונה לבית החולים. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרם למתלונן חתך בצדו השמאלי של הצוואר באורך של כ- 15 ס"מ

מאוזן שמאל עד מרכז הצוואר, דימום רב וחתך באוזן שמאל. המתלונן נזקק לאשפוז, לניתוח ולטיפולים נוספים.

ביום 21.3.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו בכתב האישום, וביום

6.5.2007 גזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 שנים, וכן ציווה על הפעלת המאסר על תנאי של 12 חודשים שהוטל עליו בת"פ 5529/01 (בית משפט השלום בנצרת) שירוצה במצטבר למאסר בפועל שהוטל בתיק זה. כמו כן ציווה בית המשפט על

הפעלת מאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על המערער בת"פ 3360/03 (בית משפט השלום נצרת), שירוצה בחופף למאסרים הנ"ל, כך שסך כל המאסר בפועל יהא 11 שנים. כמו כן נקבע כי ימי המעצר ינוכו מתקופת המאסר. בנוסף הוטל על המערער מאסר על תנאי של 36 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור המערער עבירה כלשהי מסוג פשע, או עבירת אלימות שיש בה פגיעה בגופו של אדם. וכן קבע בית המשפט המחוזי כי המערער ישלם פיצויים למתלונן בסך של 10,000 ש"ח.

מכאן הערעור שבפנינו.

על פי הצעת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, אנו מחליטים בזה לקבל את הערעור במובן זה שההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח בהתאם לסעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) תבוטל, וכן תבוטל ההרשעה בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין. במקום עבירות אלו אנו מרשיעים את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין. משכך הדיון בערעור יצטמצם לענין העונש בלבד.

בא כוח המערער טוען כי לאור הזיכוי מעבירת ניסיון לרצח, קיים שינוי ביסוד הנפשי המיוחס למערער, ויש לתת לכך ביטוי משמעותי לענין העונש. עוד הוא טוען כי העונש שהוטל על המערער הינו חמור ביותר, ונמצא בסף הענישה העליון, ויש לתת את הדעת לכך שהמתלונן קינטר את המערער לפני קרות האירוע. בנוסף הוא טוען כי יש לתת ביטוי לנסיבות חייו הקשות של המערער אשר חווה אלימות קשה במסגרת התא המשפחתי בו גדל, וכך התגלגל בעצמו למעגל האלימות, וכן יש להביא בחשבון כי המערער נגמל משימוש בסמים וניסה לנהל אורח חיים נורמטיבי.

באת כוח המשיבה טענה כי הפער בין העבירה של ניסיון לרצח לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הינו זניח בנסיבות המקרה הנדון, לאור חומרת המעשים ואופי הפגיעה. כמו כן, ציינה כי העונש הקבוע בחוק לשתי העבירות הינו זהה, קרי, 20 שנות מאסר. בנוסף, טענה כי יש להביא בחשבון כי המערער הוא אשר יזם את אירוע העבירה וגרם למתלונן לפגיעה קשה אשר עלולה הייתה להביא למותו. כמו כן, יש להביא בחשבון את אמירתו של המערער לאחר המעשה כי הרג את המתלונן, ויש בכך להעיד על הלך רוחו. עוד טענה כי בשיקולים לעונש יש להביא בחשבון את עברו הפלילי העשיר של המערער.

ההכרעה בנושא העונש איה פשוטה בנסיבות הענין. על הכף האחת מונחת העובדה כי הערעור בענין ההרשעה התקבל באופן חלקי, והמערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה . כמו כן, עומדות בצד זה נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, שיתכן והם הגורם להתדרדרותו ונקיטתו בדרך האלימות. מן הצד השני, כפי שציינה באת כוח המשיבה, יש להניח על הכף את המעשים הקשים אותם ביצע המערער, והאלימות האכזרית אותה נקט כנגד המתלונן, וכן יש להביא בחשבון את עברו הפלילי העשיר. אלימות קשה ואכזרית שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2006), ויפים לענין זה דברים שנאמרו על ידי חברי השופט א' לוי:

"על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח ... כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין ... אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה" (ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2005)).

אולם לצד זאת יש להביא בחשבון במישור העונש כי המערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ולא בעבירות בהן הורשע בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלנו את השיקולים לקולה ולחומרה, החלטנו להפחית מעונש המאסר אשר הוטל על המערער בגין המקרה הנדון 3 שנות מאסר, כך שעונש המאסר בפועל בגין המקרה הנדון יעמוד על 7 שנות מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם, כך שלאור הפעלת שני עונשי המאסר על תנאי יעמוד עונשו של המערער על 8 שנות מאסר בפועל בסך הכול.