ע"פ 5437/09 סמי טרביה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

נאהד איברהים (להלן: נאהד) שירת בתקופה הרלבנטית כשוטר במשמר הגבול, ועל פי הנטען נמצא חוטא בעבירות שונות, וביניהן מכירה של תחמושת אותה גנב מבסיסו לסוכן משטרה סמוי, וכן סחר בדולרים מזויפים. נאהד "מככב" בכל האישומים בפרשה זו (שלושה עשר במספר), בעוד שלמערער מיוחסת מעורבות באחד האישומים בלבד. נטען, כי במהלך חודש מרץ 2008 נפגש הסוכן המשטרתי עם שניים מהנאשמים הנוספים בפרשה זו – ויסאם חלבי (להלן: ויסאם) וסלים סעד (להלן: סלים), וסוכם כי שני האחרונים ישיגו לו 50,000 דולר מזויפים, במטרה שהסוכן ונאהד ימכרו את שטרות הכסף לתושב הרשות הפלסטינית. לסוד הקשר צורף גם איחסאן עימראן (להלן: איחסאן), והוא וסלים פנו לעפיף טריף (להלן: עפיף) ושאלו אותו אם יוכל להשיג להם את הדולרים המזויפים. בעקבות כך פנה עפיף למערער אשר הודיע כי יוכל להשיג את הדולרים מתושב רמלה. בתאריך 26.3.08, בשעות הערב, התקיים המפגש לביצוע העסקה, ובו נטלו חלק נאהד, סלים עפיף והמערער. בשלב מסוים ניגש המערער לאדם אחר וקיבל מידיו שקית ובה הדולרים המזויפים, ובהמשך, נסעו נאהד, סלים, המערער והסוכן ברכבו של האחרון, מתוך כוונה למכור את השטרות המזויפים לאחר.

2.

בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירה של זיוף שטר כסף, ובגדרו של הסכם טיעון נדון לשמונה חודשי מאסר, ששה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 2500 ש"ח. כנגד עונש זה הוגש הערעור שבפנינו. בא-כוח המערער מנה מספר נימוקים שלהשקפתו מצדיקים הקלה בעונשו של שולחו כך שיוכל לשאת במאסר בדרך של עבודות שירות. להלן אחדים מנימוקיו: הנאשם הודה בעובדות שיוחסו לו, הביע חרטה והפנים את חומרת מעשיו; הוא החל בתהליך טיפולי ביוזמתו, והמלצת שרות המבחן היתה להסתפק בהעמדתו במבחן במשך שנה; המערער נעדר דפוסים עבריינים, וזהו מאסרו הראשון שהשלכותיו עלולות להיות קשות; המערער לא היה שותף לקשר הפלילי ונרתם אליו רק בשלב מאוחר; בית המשפט המחוזי השית ענישה מקלה על מעורבים אחרים בפרשה שחלקם היה גדול לאין שיעור מחלקו של המערער.

3.

העונש שהושת על המערער לא חרג מגדרו של הסדר הטיעון, והסכמתו של המערער להסדר כמוה כהצהרה לפיה העונש לו תעתור המשיבה מצוי אף הוא במתחם הסבירות. זאת ועוד, עניין לנו עם עבירה נפוצה שנועדה לגרוף רווח קל, וחומרה מיוחדת נודעת לכך שהמערער נמנה עם אלה היודעים כיצד להגיע למקורותיהם של שטרות הכסף המזויפים ולספקם לקונה גם אם מדובר בכמות גדולה ביותר. בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעונש גלומה חומרה כלשהי, ומסקנה זו היתה מחייבת בנסיבות אחרות לדחות את הערעור. אולם, עניין לנו עם מערער שבחודש ינואר 2010 שולב בתהליך טיפולי בו הוא מתמיד עד היום, ונראה כי אותו טיפול גרם לו לשפר את תפקודו כאב וכבעל משפחה. שרות המבחן הביע את הדעה כי מדובר במי שהנו בעל מוטיבציה אמיתית לטיפול ושינוי, ועל כן סברנו שכליאתו מאחורי סורג ובריח עלולה להיות כרוכה בנזק העולה לאין שיעור על התועלת שבו.

לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור, ואת תקופת המאסר בה ישא המערער אנו מעמידים על 6 חודשים. רכיב המאסר על-תנאי שבעונש יעמוד בעינו, ואנו מוסיפים ומורים כי המערער יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנה מהיום.

נהיה מוכנים לשקול את האפשרות כי המערער ישא במאסרו בדרך של עבודות שרות, ונעשה זאת לאחר שהממונה על העבודות יניח בפנינו חוות דעת באשר להתאמתו של המערער לשאת במאסר בדרך זו, ומה המקום שהוא מייעד לו. לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה נשלים את פסק-הדין בערעור.