ע"פ 5442/99 מאיר ברינה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בגדר הסדר טיעון במעשה התעללות בקטין על ידי אחראי; בתקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה חמורה; הזנחת ילדים על ידי הורה ותקיפת בן זוג ובן משפחה וכן באיומים. הוסכם בגדר הסדר הטיעון שעונשו של המערער יעמוד על תקופת מאסר שבין שלוש וחמש שנים לריצוי בפועל; אך השופט המלומד לא כיבד את ההסדר והטיל על המערער עונש מאסר לתקופת תשע שנים, מתוך זה שמונה שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור שלפנינו סב סביב החלטתו של השופט המלומד לסטות מהסדר הטיעון ולחלופין לענין מידת החריגה מהסדר הטיעון.

2.המעשים בהם הורשע המערער הם חמורים ביותר בנסיבותיהם וצדק השופט המלומד שמדובר בהתעללות יוצאת דופן של המערער בילדו. המערער התעלל בילדו התינוק, הכה את התינוק בעורף, בפנים ובאוזן וגרם לו לנזקים חמורים ובלתי הפיכים וזאת אך מכיוון שהילד בכה וזאת במטרה "לחנך" אותו. כשהתברר שהילד נזקק לטיפול רפואי נמנע מלהעבירו להשגחה רפואית. בדין כתב השופט המלומד שמדובר באחד המקרים הקשים שנקרו לבית המשפט בסוג המקרים הנדון.

3.אכן, אלמלא נקשר הסדר הטיעון היינו נוטים לדחות את הערעור, כיוון שרמת הענישה שהשופט המלומד נקט בה מקובלת עלינו, וכמו כן מקובלת עלינו גישתו של השופט המלומד שלא היה מקום לכבד את הסדר הטיעון; עם זאת הצביעה המדינה על הטעמים שהניעוה להסכים להסדר הטיעון ובכללם שבעטיה נמנעה הבאת האם הנמצאת בפיגור גבולי כעדה במשפט; ולאחר ששקלנו בדבר נראה לנו שהיה מקום לתת משקל בגזירת העונש לקיומו של הסדר הטיעון ולהקל במידת מה בעונשו של המערער.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על שמונה שנות מאסר, מתוך זה שש שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.