ע"פ 5448/98 מדינת ישראל נ. עלא לואבנה

1.מפגש בין המערערים בע"פ 8798/99 בין כתלי בית הסוהר הביא למותו של פלוני; המעשה הביא להגשת כתב אישום נגד המערער הראשון באישום של רצח ובאישומים אחרים נגד שני המערערים האחרים בשל מעורבותם באירוע. בסופו של דבר הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערערים שבגדרו הורשע המערער הראשון בהריגה, בשיבוש הליכי משפט ובהחזקת סכין שלא כדין ושני המערערים האחרים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהליכי משפט והחזקת סכין שלא כדין. בית המשפט המחוזי השית ברוב דעות על המערער הראשון 16 שנות מאסר מתוכן 13 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, על המערער השני - 8 שנות מאסר מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל ועל המערער השלישי שבע שנות מאסר מתוך זה 4 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. שופט המיעוט סבר שיש להטיל על המערערים עונשים חמורים יותר.

הם מערערים לפנינו על חומרת עושנם.

2.בע"פ 5448/99 מערערת המדינה על קולת עונשו של המערער הראשון בע"פ 8798/99 שנדון ל5- שנות מאסר לריצוי בפועל ועוד שנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות חמורות שהוא ביצע המצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק השני. אך במהלך הדיון הציעה לנו נציגת המדינה כי תחזור בה מהערעור אם ערעורו של המערער הראשון בע"פ 8798/99 יידחה.

בטיעונו לפנינו ריכז מר עאמר את טענותיו בעיקר להעדר חפיפה בין העונשים שהושתו על המערערים בגין העבירות נשוא כתב האישום והעונשים שהם ריצו שעה שבוצעו העבירות וכן לאי התחשבותו המלאה של בית המשפט המחוזי בתקופת המעצר בה היו המערערים מצויים (בפועל) במאסר.

לא ראינו להתערב בעונש. העבירה בה הורשע המערער הראשון שבאירועו נטלו חלק המערערים האחרים קרובה ביותר באופיה ובנסיבותיה לעבירת רצח ואין אנו סבורים שהעונש שהושת על המערערים חמור הוא יתר-על המידה, אף בהעדר חפיפה של העונשים ובאי הבאתה המלאה של תקופת ה"מעצר" בחשבון.

אנו דוחים את הערעור בע"פ 8798/99. בנסיבות אלה מתבטל ממילא הערעור בע"פ 5448/98.