ע"פ 5451/13 פרדי אלטן נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של עשר שנים וחצי, שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 8.7.2013 (כבוד ההרכב: סגנית הנשיא, השופטת ר' יפה , והשופטים א' ואגו

ו י' צלקובניק ), בתפ"ח 13454-02-11.

1.

המבקש הועמד לדין יחד עם אחיו (להלן: האח ) בעבירות של אינוס ומעשי סדום במתלוננת. הכרעת הדין משתרעת על 35 עמודים, וממנה עולה התמונה הבאה: המתלוננת – בחורה צעירה בת 19, שבתקופה הרלוונטית השתמשה בסמים וצרכה אלכוהול – שהיתה אמורה לשהות במעצר בית, יצאה לפאב, שם שתתה משקאות אלכוהוליים. המתלוננת נעתרה להצעת האח לשתות משקה נוסף שהביא לה, ולאחר ששתתה חשה ערפול וטשטוש. האח הבטיח למתלוננת כי יחזיר אותה לביתה, אך חלף זאת נסע עימה אל דירתו של המבקש. שם הציע לה האח מנת סם שאותו נטלה המתלוננת, ועודנה מטושטשת הפשיט ואנס אותה. כתב האישום מייחס למבקש ולאח בעילה בצוותא של המתלוננת בו זמנית, כאשר האח מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, והמבקש מחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת שלה.

2.

הכרעת הדין התבססה על האמון שנתן בית משפט קמא בעדותה של המתלוננת, אשר העידה על עצמה כי הייתה מטושטשת, כי לא ראתה או שמעה את המבקש נכנס לחדר, ואף לא ראתה אותו בועל אותה, אך חשה בחדירה הכפולה בו זמנית ובכאב שנגרם לה עקב כך, ומאחר שרק המבקש היה בדירה בנוסף לאח, הסיקה כי הוא אשר בעל אותה מאחור.

בית המשפט השית על האח עונש מאסר בפועל של 13 שנים, ועל המבקש מאסר בפועל למשך עשר וחצי שנים.

2.

בבקשה שבפניי הרחיב המבקש אודות סיכויי הערעור, באשר לטענתו לא ניתן לבסס את הרשעתו על דברי המתלוננת, בין היתר, נוכח מצבה בעת הארוע; מאחר שהמתלוננת העידה על עצמה כי הייתה בתולה בעת האירוע ונגרם לה כאב עקב קריעת קרום בתוליה; ומאחר שהמתלוננת עצמה ציינה את הספק לגבי חלקו של המבקש באירוע, תוך שהיא מדגישה שאינה מבקשת לייחס לו אישום שווא.

המבקש הצביע על כך שהיה משוחרר לאורך כל ההליך המשפטי, מה שמפחית את החשש לאי התייצבותו להליך הערעור.

3.

אומר בקצרה, כי אני נכון להניח שהערעור אינו חסר סיכוי. בית משפט קמא היה ער לקושי וציין כי ביחס למבקש "ההתלבטות מורכבת יותר ואינה בינארית". עם זאת, נראה כי גם אם יזכה המבקש בערעור, הרי שניתן יהיה להרשיעו בעבירה של סיוע לאינוס. עמד על כך בית משפט קמא, בהעירו כי עצם נוכחותו של המבקש בדירה ויצירת התנאים לאינוסה של המתלוננת על ידי האח, די בהם להרשעת המבקש בעבירת סיוע לאינוס, וכי למעשה הדברים עולים מעדותו של המבקש עצמו.

לאור זאת, בהתחשב בעונש הצפוי למבקש גם אם יורשע בעבירה של סיוע לאינוס, ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד של המבקש, דין הבקשה להדחות על פי הקריטריונים והפרמטרים שהותוו בהלכת שורץ (ע"פ 111/99 שורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000)).

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.