ע"פ 5453/00 דרור כהן נ. מדינת ישראל

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ע"פ 5432/00

ע"פ 5453/00

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופטת מ' נאור

המערער בע"פ 5432/00:

פנחס צוברי

המערער בע"פ 5453/00: דרור כהן

נגד

המשיב ה: מדינת ישראל

ערעורים על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.6.00 בת"פ 295/99 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' צור

תאריך הישיבה: כ"ד באב תשס"א ( 13.8.01 )

בשם המערער בע"פ 5432/00: עו"ד רפי ליטן

בשם

המערער בע"פ 5453/00: עו"ד יאיר גולן

בשם

המשיב ה: עו"ד יהודה ליבליין

פסק-דין

השופטת ד' דורנר :

המערער בע"פ 5432/00 (להלן: צוברי) והמערער בע"פ 5453/00 (להלן: כהן) הורשעו בבית-המשפט המחוזי בירושלים ביבוא כמות המתקרבת ל11- ק"ג של סם מסוכן מסוג MDMA

(אקסטזי) ובקשירת קשר לביצוע פשע. הסם שנתפס הוסתר בתחתית כפולה של מזוודה שנמצאה ברשותו של כהן, ואילו טביעת אצבעו של צוברי נתגלתה על חלקו הפנימי של נייר דבק שעטף את הסם.

במשפטם כפרו השניים תחילה באישומים נגדם, אך לאחר שתמה פרשת התביעה, הודה כהן בגדרו של הסדר-טיעון בעבירה שיוחסה לו. על יסוד הסדר-טיעון זה ביקשה המדינה לגזור על כהן שש שנות מאסר. עדותו של צוברי, שעמד על כפירתו באישום, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, והוא הורשע.

בית-המשפט המחוזי, לנוכח הודאתו של כהן, ועל-בסיס התרשמותו מחרטתו הכנה, גזר עליו שש שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ואילו על צוברי נגזרו שמונה שנות מאסר, מתוכן שש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הופעל נגד צוברי עונש מאסר על-תנאי של שלושה חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו, מתוכו חודשיים במצטבר.

כהן וצוברי ערערו על גזרי-דינם.

לטענת כהן, בעת שנגזר דינו בית-המשפט המחוזי סבר כי אישום נוסף שבו הורשע בעבר, שעניינו שימוש בסם לצריכה עצמית, נסב למעשה על שימוש כאמור שלא לצריכה עצמית. על רקע זה טען כהן, כי העונש שהוטל עליו חמור מדיי, וכי חומרתו הרבה ודאי הושפעה משגיאה זו של בית-המשפט המחוזי. ואילו עיקר טענתו של צוברי בערעורו היה, שעקרון אחידות העונשים נפגע בשל כך שנגזר עליו עונש חמור מזה שנגזר על כהן, אף שגם כהן לא הודה בעבירות אלא לאחר שתמה פרשת התביעה.

יש לדחות את טענותיו של כהן בערעורו. גם אם מתחשבים בנסיבותיו האישיות של כהן ובטענה כי נפלה שגגה בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, הרי שגזר-הדין, ככלל, נוטה לקולא, וזאת נוכח הכמות העצומה של הסם שיובא. נסיבותיו האישיות של כהן, לרבות עברו הנקי, נוצלו על-ידיו לצורך ביצוע העבירות, שכן כהן עצמו אינו מכור לסמים ומטרתו הייתה בצע כסף. בנסיבות אלו, ראוי דווקא להטיל עונשים חמורים, שירתיעו את אלו המבקשים להתעשר בקלות מסחר בסמים.

במקרהו של כהן, בית-המשפט המחוזי אף לא חרג מן ההסכמה שהושגה בין הצדדים בגדרי הסדר-הטיעון, וגזר עונש קל מזה שנקבע בהסדר זה כמרבי.

ערעורו של כהן נדחה איפוא.

הדברים שנאמרו ביחס לשיקולי הענישה במקרהו של כהן, יפים גם לעניינו של צוברי. עם זאת, לנוכח עקרון אחידות העונשים, חומרת העונש שהושת על צוברי אינה מוצדקת, אף בהתחשב בהודאתו של כהן, ובהתרשמותו של בית-המשפט המחוזי מכנות חרטתו. בהקשר זה יצויין, כי בתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של צוברי, התרשם שירות-המבחן כי גם צוברי התחרט, וכי אף הוא מבקש לשוב אל דרך הישר.

אשר-על-כן, החלטנו לקבל חלקית את ערעורו של צוברי ולהקל בעונשו במידת מה. אנו מעמידים איפוא את עונש המאסר בפועל שנגזר על צוברי על חמש שנים ותשעה חודשים. יתר חלקי גזר-הדין, ובכללם עונש המאסר על-תנאי שהופעל נגדו, יישארו בעינם.