ע"פ 5454/00 עלי זהאר נ. מדינת ישראל

המערער מס' 1 הועמד לדין בגין חטיפה לשם רצח וסיוע לחטיפה לשם העמדה בסכנת רצח. הוא הודה בעובדות כתב האישום. הוטלו עליו 16 שנות מאסר, מהן ארבע-עשרה שנים לריצוי בפועל. המערער מס' 2 הועמד לדין בגין סיוע לחטיפה לשם רצח וחטיפה לשם העמדה בסכנת רצח. אף הוא הודה בעובדות כתב האישום. הוטלו עליו 12 שנות מאסר מהן עשר שנים לריצוי בפועל. הערעור הוא על חומרת העונש.

המנוח נחשד במכירת קרקעות ליהודים. על פי האישום הראשון, שני המערערים קשרו קשר לחטוף את המנוח ולהעבירו למנגנון המודיעין הצבאי של הרשות הפלסטינית. המנוח נחטף על ידי השניים ואף הוכה על ידם. על פי האישום השני - ולאחר שהמנוח חזר לביתו - שוב נחטף המנוח על ידי השניים והוכה על ידם. לאחר מכן נלקח המנוח אל מחוץ למשרדי מנגנון המודיעין ונורה למוות.

העונש שהוטל על המערערים אינו קל, אך מעשיהם חמורים ביותר, והם הובילו, בסופו של יום, לקטילת חייו של המנוח. המדובר בשני פרטי אישום, כאשר העונש המקסימלי בפרט האישום השני הוא עשרים שנות מאסר. על רקע זה איננו סבורים שהעונש שהוטל על המערערים חמור באופן המצדיק התערבותנו.

נטען בפנינו על ידי בא כוחו של המערער מס' 2 כי בית המשפט לא התחשב בהודאתו של מערער זה בעובדות, בחרטתו ובבריאותו הלקויה. אין בידינו לקבל טיעון זה. בית המשפט ציין כי התחשב בטענות הסניגוריה, וזו טענה כל אלה. בא כוחו של המערער מס' 1 טען כי לא היה צידוק להטיל על שולחו עונש כבד מזה שהוטל על המערער מס' 2. טענה זו אין בידינו לקבל. המערער מס' 1 היה חוקר בכיר במנגנון המודיעין הצבאי של הרשות הפלסטינית וחלקו באירועים היה דומיננטי. יש בכך כדי להתגבר על עברו הפלילי של המערער מס' 2.

שני המערערים העלו טענה הקשורה לאחידות הענישה. מסתבר ששותף שלישי, שנדון בנפרד, קיבל עונש של 27 חודשי מאסר בפועל. לטענת המערערים אין צידוק לפער זה. דין טענה זו להידחות. שותף שלישי זה היה עד מדינה ונעשה עימו הסדר טיעון. דינו שונה, איפוא, מדינם של המערערים.

התוצאה היא כי דין הערעורים להידחות.