ע"פ 5462/03 אבי סבג נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.המערער הורשע בעקבות הסדר טיעון בעבירות של חטיפה ותקיפה. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע השית עליו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן שמונה חודשים במצטבר, כך שעל המערער לרצות מאסר של 44 חודשים בניכוי תקופת מעצרו. בערעורו על חומרת העונש טוען המערער, ראשית, כי נסיבות העניין לא הצדיקו ענישה מחמירה, ושנית, כי בית המשפט המחוזי התייחס לנתונים שלא היה מקום להזכירם לאור הסדר הטיעון.

2.העובדות עליהן באה הסכמה במסגרת הסדר הטיעון, שהושג לאחר שהראיות החלו להישמע, הן בתמצית אלה: חברתו של המערער זה שמונה חודשים סרבה בהזדמנות מסוימת ללכת עימו. המערער משך אותה בכוח, הכניסה למכוניתו והסיעה למקום כלשהו בעיר אשדוד. במהלך הדברים ביקשה החברה לצאת מן הרכב אך המערער מנע זאת ממנה בכוח וכן תקף אותה. בשלב מסוים היא נחלצה וצלצלה בחשאי לחברתה, על מנת שזו תזעיק את המשטרה. כתב האישום המקורי שהוגש היה חמור יותר ובו הואשם המערער גם בכך שתקף את החברה בהזדמנויות קודמות. כמו כן, יוחסו לו אף עבירות של כליאת שווא ואיומים. כמובן שיש להתעלם מכתב האישום המקורי ויש להתייחס אך לעובדות בהן הודה המערער, כאמור בהסדר הטיעון.

3.בית המשפט המחוזי אכן הזכיר מספר עובדות שחורגות מן המוסכם. כך, למשל, נאמר בגזר הדין, כי החברה העידה שהמערער הפעיל אלימות כלפיה בשלושה או ארבעה מקרים קודמים. כאמור, לא היה זה מן הראוי להתייחס לעובדות שלא הוזכרו בהסדר. קשה להעריך אם אמנם השפיע העניין בסופו של דבר על העונש שהוטל. מוכנים אנו אף לקבל, כי נסיבות העניין, במיוחד בהקשר לחטיפה, אינן מן החמורות. לשון אחר, במסגרת עבירת החטיפה ניתן לכלול סיטואציות רבות ושונות, חמורות יותר וחמורות פחות. נראה, כי מהיבט זה אין מדובר בחטיפה בעלת מאפיינים חמורים במיוחד, אף שכמובן אין להקל ראש במה שארע. כפי שצוין, המערער כפה על חברתו להכנס למכונית והסיע אותה במכונית חרף רצונה ללכת לדרכה. אפשר שטענותיה של הסניגורית הנכבדה היו מוצאות אוזן קשבת, אלמלא עברו הפלילי המכביד של המערער. המערער הורשע בעבר בעבירות מסוגים שונים: עבירות רכוש, עבירות סמים ועבירות אלימות. נדגיש במיוחד, כי בעבר הורשע המערער בתקיפה של מי שהייתה אותה עת רעייתו. עובדה זו על רקע המקרה הנוכחי מצביעה על חשש מקיומו של דפוס אלימות כלפי בנות זוג של המערער. עוד נציין, כי מאסרו הנוכחי של המערער אינו מאסרו הראשון.

4.שירות המבחן הגיש תסקיר לבית המשפט המחוזי ותסקיר נוסף הוגש לנו. בתסקיר הראשון נאמר, כי ההתרשמות היא שהעבירות בוצעו על רקע מאפיינים מסוימים באישיותו של המערער, ביניהם הקושי לקבל את רצונה של החברה להיפרד ממנו. השירות אף מציין, כי בעבר נעשו נסיונות טיפוליים אך הם לא עלו יפה. על כן נמנע שירות המבחן מלהביא המלצה טיפולית בפני בית המשפט המחוזי. בתסקיר שהומצא לנו מדווח, כי המערער השתלב במסגרת הכלא בקבוצה של גמילה מסמים, אך נפלט מאותה קבוצה לאחר תקופה קצרה, ולא הביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית. בדיון היום אמרה קצינת המבחן, כי נראה שהמערער מתאים לטיפול במסגרת של קבוצה לאלימות במשפחה אשר פועלת בכלא חרמון. ראוי אכן לשקול השמתו של המערער במסגרת כאמור, ובלבד שיסכים לכך.

5.סיכומו של דבר הוא שלא מצאנו לנכון להתערב בעונש, במיוחד לאור עברו הפלילי של המערער. אי לכך הערעור נדחה.