ע"פ 5463/10 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער בע"פ 5463/10 (להלן: אברהם) הוא אביו של המערער בע"פ 5492/10 (להלן: כ'), שבעת האירוע בו עוסקים הערעורים שבפנינו היה קטין (יליד שנת 1991). בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד השניים נטען, כי ביניהם לבין משפחתה של נ', שכנתם, שררה מערכת יחסים עכורה. באחד הלילות של חודש מאי 2007, בשעה מאוחרת, ישבה נ' בכניסה לבניין עם חברה ר'. לגרסת המשיבה, בשלב מסוים החלו חלופי דברים בין כ' ל-ר' שנמשכו בדחיפות הדדיות. בעקבות כך הזעיק כ' את אביו ואמו, והאחרונה גידפה את ר' ואחזה בו בעוד שכ' תקף אותו תוך שהוא הולם בו עם קרש. בהמשך ניגש אברהם ל-ר', ועם מוט ברזל הלם בו בפניו. כתוצאה מכך נשברו אחדות משיניו של ר' ונגרמו לו חבלות בפניו. בשלב זה ניסה ר' להימלט על נפשו, אולם המערערים רדפו אחריו, השיגוהו הפילו אותו על הקרקע, וכ' שב והלם בו עם אלת עץ. נוכח התקיפה הזעיקה נ' את אביה, ורק אז הרפו המערערים מקורבנם. כתוצאה מאותו אירוע נגרמו ל-ר' חבלות חמורות - פצע באורך 3 ס"מ בראשו, פצע בשפה העליונה, ואחדות משיניו נשברו.

במהלך משפטם בפני הערכאה הראשונה, התגוננו המערערים בטענה כי ר' תקף את כ' ועל כן נזעק אביו לחלצו מידיו. גרסה זו התקבלה בחלקה, אולם בסופו של יום הורשעו המערערים בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א) לחוק העונשין. בהמשך, נדון אברהם ל-9 חודשי מאסר, בעוד שכ' נדון ל-7 חודשי מאסר. בנוסף, נגזר לשניים מאסר על-תנאי וכל אחד מהם חויב לפצות את ר' בסכום של 2000 ש"ח.

הערעורים שבפנינו מופנים נגד העונש. בעניינו של אברהם הודגש כי כליאתו עלולה להיות כרוכה בסכנה של ממש לחייו עקב מצב בריאותו הלקוי. בעניינו של כ' נטען כי מדובר במי שהיה קטין בשעת מעשה ונעדר עבר פלילי, שלכליאתו עלולות להיות השלכות קשות. כמו כן, טענו המערערים כי העונשים שהושתו עליהם חורגים מרמת הענישה הנוהגת.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי בית משפט שלערעור לא יהא נוטה להתערב בגזר-דין שניתן בערכאה הדיונית, אלא מקום שהוא סוטה במידה מופרזת מהעונש הראוי. זה אינו המקרה הנוכחי. המערערים תקפו בצוותא חדא את ר' תוך שהם אינם בוחלים באמצעים, והותירו אותו מוטל חבול ושותת דם. זו התנהגות אלימה אשר חייבה את בית המשפט המחוזי להגיב עליה בענישה קשה. בית המשפט לא נהג כך והסתפק בעונשים מתונים, ככל הנראה, נוכח נתוניהם הדלים של המערערים, הזמן שחלף מאז האירוע, ומצב בריאותו הלקוי של אברהם. לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להוסיף ולהקל עם המערערים, והדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של כ' נוכח האמור בתסקירו האחרון של שרות המבחן.

אי-לכך הערעור נדחה, והמערערים יתייצבו לשאת במאסרם ביום י"ח בשבט התשע"א (23.1.11), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי, בתל-אביב. תשומת לב שב"ס מופנית לאמור בתסקירו של שרות המבחן, בדבר הצורך ללוות את מאסרו של כ' בפיקוח צמוד של גורמי בריאות הנפש.