ע"פ 5468/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער, על פי הודאתו ובגדרו של הסדר טיעון, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, תקיפה והטרדה באמצעות מתקן בזק. נטען, כי בחודש ינואר 2006 עקב המערער אחר קטינה ילידת חודש פברואר 1994, שעשתה את דרכה לביתה, ובאמתלה כלשהי הוביל אותה לגן ציבורי, שם חיבק אותה, נישקה ולבסוף הפילה על הארץ תוך שהוא דורש ממנה להתפשט. הקטינה סירבה לאותה דרישה, וגם ניסיונו של המערער לכפות עליה זאת נתקל בהתנגדותה, עד שלבסוף שכב עליה והתחכך בה לשם גירוי מיני. בתום כל אלה הזהיר המערער את הקטינה לבל תחשוף את אשר קרה ביניהם, ובשבועות הקרובים הוסיף להטריד אותה ואת אחותה, אף היא קטינה (ילידת שנת 1999), תוך שהוא מציע להן כסף כדי שיסכימו להיפגש עמו.

המערער הוסיף והודה בפני בית משפט קמא בעבירות של איומים ותקיפה אשר יוחסו לו בשני תיקים אחרים, ובגין כל אלה עתרו הצדים, בצוותא, לגזור לו 70 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, הפעלה בחופף של מאסר על-תנאי בן 24 חודשים, קנס ופיצוי לקטינה.

בית המשפט המחוזי אימץ את הצעת הצדדים לעונש, תוך שהוא נמנע מלגזור קנס, ובאשר לפיצוי, הוא העמידו על 10,000 ש"ח.

בהודעת ערעור אותה ניסח בעצמו, טען המערער, כי הודאתו בפני בית משפט קמא לא היתה הודאת אמת, ולמעשה הורשע בעבירות אותן לא ביצע. נטען, כי הוא נהג כך בהנחיית סנגורו, ולאחר שהבין מזה האחרון כי אם לא יודה עונשו יהיה חמור פי כמה.

טעון זה אין בידנו לקבל. הודאת המערער בפני בית המשפט המחוזי לא הובאה רק מפיו של בא-כוחו, אלא גם מפיו של המערער עצמו. וכך נרשם בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון: " עורך הדין שלי הסביר לי את פרטי הסדר הטיעון והבנתי את הסבריו היטב. הבנתי גם את הסברי בית המשפט שהסדר הטיעון אינו מחייב אותי. למרות זאת, אני מבקש להתיר לי לחזור בי מן הכפירה על מנת להודות בעבירות המיוחסות לי בכתב האישום המתוקן שהוגש היום ". ואם בכך לא די, מתברר כי לאחר שבאי-כוח הצדדים טענו לעונש, חתם המערער באומרו: " אני מבקש לקבל את העסקה ואני מצטער על כל מעשי ".

הנה כי כן, שוב אין ספק כי הודאת המערער היתה חופשית ומרצון, ולאחר שהבין את עובדותיו של כתב האישום, כפי שגם הבין את רכיביו של העונש אשר עתיד להיגזר עליו. במצב זה

לא הוכחה עילה להתערבותנו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.