ע"פ 5476/11 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ח' כבוב, ד' אבניאלי, מ' יפרח ) מיום 26.6.2011, לפיו הושת על המבקש עונש מאסר בפועל של 30 חודשים.

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הודה בעבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק. ביום 25.3.2010 הורשע המבקש על פי הודאתו.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המבקש, יליד 1992, הכיר את א.א. (להלן: המתלוננת ) בעת שלמדו שניהם בפנימייה בנצרת. במועד בלתי ידוע בשנת 2009, סמוך לחופשת הקיץ, בהיות שניהם קטינים, חסם המבקש את דלת היציאה למשפחתון בו שהו המבקש והמתלוננת, דחף את המתלוננת לספה, נישק אותה ונגע בצווארה ובחזה בניגוד לרצונה.

ביום 27.11.2009 נסעה המתלוננת יחד עם חברתה לתחנה המרכזית בתל אביב, שם פגשה החברה באחר ועזבה את המתלוננת. המתלוננת חיפשה אחר חברתה והמבקש אמר לה שהוא יודע היכן היא נמצאת ופיתה אותה להתלוות אליו. המבקש הוביל את המתלוננת לקומת החניון, שם נישק אותה בניגוד לרצונה, דחפה אל הקיר, פתח את מכנסיה ותחתוניה בניגוד לרצונה. כאשר הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו, חסם המבקש את דלת היציאה של החניון ואיים עליה כי ברשותו סכין. בהמשך, דחף המבקש את המתלוננת לקיר, פתח את מכנסיה ותחתוניה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד לרצונה, בעוד המתלוננת בוכה ומתנגדת לו.

2.

לאחר שנתקבל תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, עמד בית המשפט בגזר הדין על השיקולים לחומרה ולקולא במקרה שבפנינו. בגזר הדין נאמר כי המדובר במתלוננת קטינה, אשר תוצאות המעשים שנעשו בה ניכרות עליה עד היום ומשפיעות הן על דימוייה העצמי, הן על תפקודה החברתי, והן על משפחתה, אשר מאז מעצרו של הנאשם הייתה נתונה תחת מכבש של לחצים מצד בני קהילתם, על מנת שיגרמו לביטול התלונה. מנגד, המבקש הינו נער בוגר, אשר הצליח להשתלב באופן מוצלח בחיי הפנימייה והפך לדמות בולטת במקום. עם זאת, גם נסיבות חייו של המבקש אינן פשוטות, המבקש הודה במיוחס לו, הבין את חומרת מעשיו ולוקח עליהם אחריות, ובמסגרת פיקוח שירות המבחן התמיד בטיפול במרכז יום לעברייני מין והראה שיפור משמעותי בהתנהלותו. שירות המבחן אף המליץ להימנע מלהטיל על המבקש עונש מאסר בפועל מעבר לעונש שריצה כבר במהלך שבעת החודשים בהם היה עצור, ולהסתפק בהטלת צו פיקוח למשך שנה וחצי, על מנת לאפשר את המשך התהליך הטיפולי.

בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן וגזר את דינו של המבקש לשלושים חודשי מאסר בפועל בניכוי חודשי מעצרו.

3.

המבקש עתר לעכב את ביצוע גזר דינו עד להכרעה בערעור שהגיש. המבקש תולה את בקשתו בשני טיעונים עיקריים.

ראשית , כיוון שמדובר במבקש קטין, שעברו הפלילי נקי ושירות המבחן המליץ כי לא יוטל עליו עונש מאסר בפועל, קיים סיכוי של ממש כי בית המשפט שלערעור יפחית את עונשו במידה ניכרת. בהפחתה של שבעה חודשי מעצרו, נותרו למבקש רק עשרים ושלושה חודשי מאסר, כך שהערעור עשוי כמעט להתייתר עד שיישמע.

שנית , על פי המלצת שירות המבחן השתלב המבקש, עובר לתחילת ריצוי עונשו, בהליך שיקומי במרכז יום לעברייני מין, הליך אשר היה משמעותי עבור המבקש והניב תוצאות חיוביות. כפי שעולה מהתסקיר שהוגש ביום הדיון, המבקש התמיד בהליך השיקומי, וגם לאחר שנגזר דינו בחר להמשיך בטיפול עד למאסרו (לאחר שתמה התקופה בה עוכב מאסרו על פי החלטת בית משפט קמא). שירות המבחן המליץ שלא לקטוע את הרצף הטיפולי, ולא ייגרע חלקו של הציבור אם המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו לאחר שהשלים את הליך הטיפול והשיקום.

4.

דין הבקשה להידחות. ענייננו בערעור על גזר דין ולא על הכרעת דין. המבקש אנס באכזריות קטינה והעונש שהושת עליו אינו ברף הגבוה, גם בהתחשב בקטינותו, באשר בעת ביצוע המעשים היה קרוב לסף הבגירות. לכך יש להוסיף את הנזק הכבד שנגרם למתלוננת כפי שעולה מגזר הדין, לרבות הלחצים הכבדים בהם הייתה נתונה בעקבות הגשת התלונה. מכאן, שסיכויי הערעור אינם גבוהים. למערער נותרו כשנתיים לרצות את עונשו, כך שגם בהנחה כי ערכאת הערעור תתערב בגזר הדין ותפחית מהעונש, דחיית הבקשה לא תייתר את הערעור. לא נעלם מעיני כי המבקש התמיד בטיפול השיקומי ונתרם מכך, אך איני רואה מניעה כי ההליך הטיפולי ימשיך גם בין כתלי הכלא.

5.

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה. הערעור ייקבע לדיון בפני הרכב תוך ששת החודשים הקרובים.