ע"פ 550/10 יצחק מלול נ. מדינת ישראל

בעקבות החלטתי מיום י' בשבט התש"ע (25.01.2010), הגיש המבקש נימוקים לתמיכה בבקשתו שאותה יש לראות, על אף הכותרת, כבקשה למתן רשות לקיומו של ערעור שני. את טענתו, כי יש לשנות מהרשעתו בבית-המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח ומן העונש שנגזר לו – 21 ימי מאסר, 45 ימים על-תנאי ופסילה מנהיגה במשך שלושה חודשים, ממקד המבקש בשתי אלו: ראשית, כי אין מקום להחיל בענינו של מי שנעדר מהליכי שימוע בפניו של קצין משטרה חזקת מודעות לכך שרשיונו נפסל בפסילה מנהלית; שנית, כי שגה קצין המשטרה אשר מאן להפעיל את שיקול-דעתו ולפטור את המבקש מפסילה מנהלית. מוסיף המבקש וטוען, כי הוא דווקא התייצב לשימוע, אלא שהיה זה יומיים לאחר המועד אליו זומן, וקצין המשטרה שבמקום לא מסר לו את תוצאת השימוע שנערך, ואף הטעה אותו לחשוב כי הוא רשאי לנהוג ברכב. ועוד נטען, כי בעונש החמור יש משום עיוות דין.

בטענות אלו, כולן, אין ממש. עיקרן אינו חורג מענינו הפרטני של המבקש,

ולפיכך הן לא יוכלו להתברר פעם נוספת, בפני ערכאה שלישית במספר ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף העונש שנגזר אינו חמור כלל ועיקר, בהתחשב בכך שהמבקש נפסל לכתחילה מנהיגה בעקבות סירובו להיבדק בבדיקת נשיפה – סירוב שבעטיו מוחזק אדם כמי שנהג שיכור (סעיף 64ד לפקודת התעבורה [נוסח חדש]). ובאשר לקיומה של "חזקת מודעות לפסילה", הרי שבענין זה דיבר החוק בלשון מפורשת. וכך נקבע בסעיף 47(ו) לפקודת התעבורה:

לא הופיע הנהג בפני קצין המשטרה במועד שזומן אליו כאמור בסעיף קטן (ג), רשאי קצין המשטרה לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לפי סעיף קטן (ה) גם בהעדרו, ומאותו מועד יראו את הנהג כמי שהודע לו שנפסל מהחזיק רשיון נהיגה ויחולו עליו הוראות סעיף 67 (ההדגשה הוספה).

אין, לפיכך, כל עילה לשוב ולהידרש לענינו של המבקש, ועל כן הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ג בשבט התש"ע (7.2.2010), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.