ע"פ 5500/07 וסים פלאח נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש ינואר 2006 ביקשה סוכנת משטרה לקנות סם מסוכן מאחד – נאדר פלאח. ביום 5.1.06 הסיע אותה נאדר ברכבו למקום בו פגשו במערער, וזה מסר לסוכנת קוקאין במשקל של כ- 20 גרם

תמורת סכום של 7000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי בכתב האישום המשותף שהוגש נגד המערער ונאדר, נטען כי זה האחרון מכר לסוכנת המשטרתית כמות נוספת של סם מסוג הרואין, במשקל כ- 48 גרם .

המערער ונאדר הודו בעובדות אשר יוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לבצע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בעניינו של נאדר עתרה המשיבה לגזור לו 4 שנות מאסר, מאסר על-תנאי וקנס. נאדר עצמו עתר להסתפק במאסר של שנתיים בלבד. ביחס למערער הוסכם כי הטיעון לעונש יהיה חופשי. בסופו של יום נדון נאדר לשלוש וחצי שנות מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח. כמו כן, הורה בית המשפט שמחצית השנה מתוך המאסר שגזר יהיה חופף למאסר שהושת על נאדר בתיק אחר. באשר למערער – הוא נדון לשלוש וחצי שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח, והופעל מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש, ולעניין זה יש בפיו שתי טענות, האחת, שבית המשפט קמא לא הקפיד לקיים איזון נכון בין העונש שהושת עליו לזה שהושת על נאדר; האחרת, שבגזר הדין לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות.

לא מצאנו בערעור זה ממש. בית המשפט המחוזי היה ער לפער בין האישומים שיוחסו למערער ולנאדר, אולם במקביל הוא הצביע על כך שעברו הפלילי של המערער כבד מזה של שותפו. עם זאת, הנחה בית המשפט את עצמו כי נוכח הפער בין האישומים, אסור שעונשו של המערער יעלה על 4 שנות מאסר, הוא העונש לו עתרה המשיבה בעניינו של נאדר, וכך נהג. באשר לעונש גופו – נדמה שאין צורך לומר עד כמה חמור הוא הנזק שהמערער ודומיו גורמים לחברה הישראלית על ידי הפצתו של נגע הסמים. כדי לבער נגע זה על בתי המשפט לנהוג בסוחרים הסם ביד קשה, ומקל וחומר שיש לעשות זאת מקום בו מדובר בנאשם שצבר לחובתו הרשעות קודמות, ואף חווה מאסר ממש. נראה אפוא כי המערער לא למד דבר מלקח העבר, כפי שלא הרתיעו עונש המאסר המותנה שעמד נגדו. בנסיבות אלו דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.