ע"פ 5513/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

למערער, יליד חודש דצמבר 1991, שני אחים – א' יליד חודש יולי 1989, ו-י' יליד חודש נובמבר 1993. למערער גם שלוש אחיות – ח' ילידת חודש נובמבר 1996, ר' ילידת חודש יולי 1990 ו-ס' ילידת חודש מאי 1998.

בכתב אישום (מתוקן בשנית) שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בין השנים 2005 עד 2007 ביצעו שלושת האחים עבירות מין שונות באחותם ח', וביחס למערער נטען כי הוא ביצע מעשים מסוג זה גם בשתי אחיותיו האחרות. לא נרחיב בתיאור מעשיו של המערער, ונסתפק בכך שנאמר כי הם כללו נגיעה וליטוף באיברים מוצנעים של הקורבנות, החדרת אצבעות לאיבר המין ולפי הטבעת, ובאחד המקרים החדיר המערער את איבר מינו לפיה של ח' וניסה להחדירו גם לפי הטבעת שלה.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ולאחר הגשתם של תסקיר מבחן החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירות של מעשים מגונים, אינוס, מעשה סדום וניסיון למעשה סדום. בהמשך, נדון המערער לשמונה חודשי מאסר, ושנים עשר חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף כי א', הבוגר מהמערער בשנתיים, נדון לעשרה חודשי מאסר ומאסר על-תנאי זהה, בעוד שי', צעיר האחים, נדון לשהות במשך שנתיים במעון נעול, ושנתיים מאסר על-תנאי. ביחס לאחד האישומים החליט בית המשפט להסתפק במבחן ללא הרשעה.

3.

הערעור שבפנינו עוסק בהחלטת בית המשפט המחוזי לדון את המערער למאסר ממש, ולענין זה הופנינו, בין היתר לאלה: המערער ביצע את המעשים בהם הורשע כאשר היה בן 14 בלבד; הוא עצמו היה קורבן לעבירות מין בתוך המשפחה; חלפו שנים אחדות בין ביצוע המעשים לחשיפת הפרשה; כליאת המערער עלולה לקטוע את תהליך השיקום בו החל. כמו כן, הפנתה באת-כוח המערער לתסקיריו של שרות המבחן מהם עולה כי המערער, ששולב זה מכבר בישיבה (חלק מהתקופה כחלופת מעצר), הוא נבון ושנון, בעל יכולת ריכוז וזיכרון גבוהים ומוטיבציה ללימודים; הוא מלווה בחונך מיוחד, מתנהג בבגרות, משתף את הצוות בקשייו, ומוכן לקבל הדרכה ועזרה כשצריך; הוא מודע כיום ביתר שאת לפסול במעשיו ומגלה אמפתיה לקורבנות, ומבטא מוטיבציה לטיפול. נוכח כל אלה המליץ השרות להעדיף את האפיק הטיפולי, ולמצער, להימנע מגזירתו של מאסר ממש.

4.

כל אלה לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, אדרבא, הוא אמר את אלה: "אין חולק כי [המערער וא'] נהנים מפוטנציאל שיקומי במיוחד. זאת ועוד, הללו קטינים, מה שממילא מסב את תשומת לבנו לאפיק השיקומי הדומיננטי במיוחד בתיקים כגון דא".

עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי המסגרת המוצעת (הישיבה הפועלת כפנימייה) אף שהיא מסגרת נוקשה באופן יחסי, ועשויה להקנות למערער ערכים וגבולות, היא אינה ערוכה "למתן טיפול מקצועי מן הזן המתבקש בנסיבות הענין" (ראו גזר הדין בעמ' 16).

5.

נדמה כי אין צורך לחזור ולהדגיש את חומרת המעשים בהם חטא המערער, ואת הנזק, שאת היקפו קשה לשער, שגרם לקורבנותיו, אף שרק בעניינה של ח' התאפשר להגיש תסקיר נפגע. מכאן גם המסקנה שככלל התגובה העונשית הראויה למעשים מסוג זה חייבת לכלול רכיב של מאסר בפועל. אולם מדובר במערער שהיה נער בשעת ביצוע העבירות, שהוא עצמו היה קורבן לעבירות מין במשפחה, ושנחשף למציאות קשה והתנהגות מעוותת שלא לוותה בפקוח של מי שהיו אמורים לעשות זאת. אכן, העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר, אולם דווקא עקב תקופת המאסר הקצרה שהושתה עליו, ונוכח התהליך הטיפולי הממושך בו נטלו חלק המערער ומשפחתו, הגענו לכלל דעה כי במאסרו לעת הזו עלול להיות כרוך בנזק העולה במידה רבה על התועלת שבו. גם באת-כוח המשיבה שהיתה ערה לכל אלה, נתנה את הסכמתה לקיצור תקופת המאסר כך שהמערער יוכל לשאת בה בדרך של עבודות שרות. ולפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר בפועל בגזר הדין על 6 חודשים, ובאלה ישא והמערער בדרך של עבודות שרות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות אלו מיום 21.2.2004. כמו כן, יהיה המערער נתון בפיקוח שרות המבחן במשך שנה מהיום. המאסר על תנאי שבגזר הדין, יעמוד בעינו.

לא ראינו מקום לדחות את ביצוע עבודות השרות, והמערער יתייצב לשאת בהן ביום 28.3.2011 במשרדי הממונה על העבודות במפקדת מחוז דרום.