ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5520/97
ע"פ 5154/97
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט מ' אילן
המערער בע"פ 5520/97 : רוסטיסלב ווסקוביניקוב
המערער בע"פ 5154/97: ליבצבסקי ארטיום
נגד
המשיב ה : מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 22.7.97 בת.פ. 22/97
שניתן על ידי כבוד השופט א' רזי
תאריך הישיבה: י"ח באלול תשנ"ח (9.9.1998)
בשם
המערער בע"פ 5520/97: עו"ד אולמן (גרינשפון) תמר
בשם המערער בע"פ 5154/97: עו"ד גרטנר
בשם
המשיב ה: עו"ד אמי פלמור-הרץ
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
1.שני ערעורים - מצידם של שני נאשמים - כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 22/97), לפיו: השניים הורשעו בביצוע שוד של סוכנות דואר בנשר - במסגרתו גנבו כ- 38,000 ש"ח - בנסיבות מחמירות, שבאו לביטוי בתקיפה חבלנית של עובדת הסוכנות; כאשר המערער בע"פ 5520/97 (ווסקוביניקוב) הורשע גם בגניבת רכב לצורכי ביצוע השוד והמערער בע"פ 5154/97 (ליבצבסקי) הורשע גם בשימוש ברכב האמור.
בשל הרשעתם בעבירות הנ"ל נדונו המערערים לעונשים הבאים: המערער בע"פ 5520/97 (ווסקוביניקוב) - נדון לארבע וחצי שנים מאסר; ואילו המערער בע"פ 5154/97 (ליבצבסקי) - נדון לארבע שנים מאסר. כן נגזר על כל אחד משני המערערים עונש של 30 חודשים מאסר על תנאי.
בשוד השתתף גם נאשם שלישי, קטין שנדון בנפרד; ונגזרו עליו בבית משפט זה - בערעור - שנתיים מאסר לריצוי בפועל בנוסף למאסר על תנאי.
2.הערעורים מכוונים כנגד חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהמערערים. בהקשר זה מדגישים השניים: את גילם הצעיר (שניהם כבני 20), את עובדת עלייתם ארצה שנים ספורות לפני ביצוע העבירות והקשיים שהיו כרוכים בכך למשפחותיהם, את הרקע המשפחתי הבעייתי של כל אחד מהם ואת העובדה שלגירסתם, הקטין שנדון בנפרד, היה היוזם והרוח החיה בביצוע השוד.
טענת הסניגורים המלומדים היא, שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל נאות לקולה לנסיבות האישיות האמורות; ובמיוחד לחלקו של הקטין באחריות לביצוע השוד.
3.לא נוכל להיעתר למערערים. המערער בע"פ 5520/97 (ווסקוביניקוב) הסתבך כבר בעבר - כארבע שנים לפני התרחשות הפרשה נושא האישום וההרשעה בתיק הנוכחי - בפרשה של שוד מזוין והועמד בפקוח שירות המבחן; אך למרבית הצער, לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו בשעתו וחזר והסתבך בפרשת השוד הנוכחית. ואילו למערער בע"פ 5154/97 (ליבצבסקי) ניתנה הזדמנות להיטיב דרכיו במוסד חינוכי; אך גם הוא לא השכיל לנצל זאת.
אכן, העונש שנגזר על כל אחד מהשניים - כאשר עברו של האחד מחמיר את עונשו ביחס לרעהו - אינו קל בהתחשב בגילם. ברם, בנסיבות העניין התחייב עונש מתריע ומרתיע; ואין לומר שהעונש שנגזר חורג מן הנדרש והמתחייב.
בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל הנסיבות הרלוונטיות; ואנו לא מצאנו עילה המצדיקה התערבות מצידנו.
שני הערעורים נדחים.
ניתן היום, י"ח באלול התשנ"ח
(9.9.1998).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97055200.
H03