ע"פ 5521/98 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בשנת 1988 הורשע המערער (בע"פ 5521/98) בעבירה של אינוס בכח של בתו הבכירה, שהיתה אז בת שלוש-עשרה שנים ומחצה ונדון (לאחר ערעור) לעשר שנות מאסר בפועל. זמן לא רב לאחר שחרורו מהמאסר ביצע המערער את סדרת העבירות נשוא הערעור הנוכחי, שבביצוען הורשע ובעטיין נגזרו עליו אחת-עשרה שנות מאסר, מתוכן תשע שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המדובר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, איומים, נסיונות לסרסרות במעשי זנות ונסיונות לשידול למעשי זנות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, מעשי אינוס וחבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות. המקרים בהם הורשע המערער חמורים הם ויוצאי דופן בנסיבותיהם. די אם נזכיר שהמערער ניסה לשדל את אשתו, חרף רצונה, לעסוק בזנות ובמקרה אחד גם כפה עליה נגד רצונה לקיים יחסי מין עם אחר, תוך שהוא מכה אותה מכות אנושות וגורם לה לחבלות ולפציעות. במקרה אחר (מהחמורים שבכתב האישום), שלא הבאנו כאן אלא את מקצתם, קשר המערער את אשתו בידיה וברגליה, איים עליה בפטיש ולאחר שאיפשר לה לפתוח את הקשרים בעל אותה שלוש פעמים שלא בהסכמתה. לאחר אירועים אלה ברחה האשה מן הבית לבושה שמלה, ללא נעלים, מוכה ונסערת וכך הגיעה למעון לנשים מוכות.

לחובת המערער נרשמו למעלה מ40- הרשעות בתחומים רבים ומגוונים לרבות עבירות אלימות נוסף לעבירה הנזכרת לעיל של אינוס בתו.

2.המערער הגביל לפנינו את ערעורו אך לחומרת העונש ובערעור זה לא מצאנו כל ממש. אף המדינה הגישה בע"פ 5338/98 ערעור על קולת העונש והגענו למסקנה שדינו להתקבל ושרמת הענישה שנקבעה במקרה יוצא דופן זה בבית המשפט המחוזי נופלת במידה רבה ביותר מרמת הענישה הראויה. אכן, לו ישבנו כערכאה ראשונה היינו מחמירים בעונשו של המערער הרבה מכפי שאנו אמורים לעשות במקרה שלפנינו. לא נעשה כן לאור הכלל שאין ערכאת הערעור מחמירה עם נאשם כשם שהיה ראוי לערכאה הראשונה לעשות.

אנו דוחים את ערעורו של המערער ומקבלים את ערעורה של המדינה. אנו מעמידים את עונשו של המערער על ארבע-עשרה שנים שתמנינה מיום מעצרו.