ע"פ 5526/11 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש של 5 שנות מאסר שהושת על המבקש ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים סגן הנשיא ברוך אזולאי, נתן זלוצ'ובר, יעל רז-לוי) בתפ"ח

1198/08.

1.

בית משפט

קמא הרשיע את המבקש בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע של חטיפה וכליאה, חטיפה לשם כליאה וכליאת שווא.

כתב האישום הוגש כנגד חמישה נאשמים, והוא מגולל סיפור קשה ולפיו בחורה בדואית צעירה ילידת 1989 (להלן: המתלוננת ) נחטפה בשל קשריה עם אחד בשם ריאד (אותו ריאד נרצח כעבור זמן – י.ע. ). המתלוננת הועברה מכסייפה בדרום לעזריה, שם נכלאה במערה כשבועיים ימים, במהלכם נאנסה על ידי מי שהיה אמור לשמור עליה, ולבסוף אולצה להינשא בעל כורחה לבן-דודה בכסייפה. המבקש בבקשה זו הוא דודה של המתלוננת ואחד מחמשת הנאשמים בפרשה. כתב האישום מייחס לו חלק בחטיפתה של המתלוננת, העברתה לעזריה, והחזרתה לכסייפה תוך אילוצה להינשא לבן דודה.

2.

לאחר שמיעת ראיות נקבע בהכרעת הדין כי המבקש היה שותף בחטיפתה של המתלוננת והבאתה לעזריה, כי המבקש הגיע לבקר את המתלוננת שעה ששהתה בעזריה וידע על כך שהיא מוחזקת כלואה במערה וקשורה לשרשראות. על רקע קביעות אלה, הורשע המבקש בעבירות של קשירת קשר, חטיפה וכליאת שווא. נקבע כי המבקש היה שותף ללחץ על המתלוננת להתחתן עם בן-דודה וכי הסכמתה של המתלוננת לא הייתה מרצון חופשי ועל כן הורשע המבקש גם בעבירה של סחיטה באיומים ובכוח.

בגזר הדין השית בית משפט קמא על המבקש עונש מאסר של 5 שנים. בבקשה שבפניי עותר המבקש לעיכוב ביצוע העונש, באשר לטענתו סיכויי הערעור גבוהים במיוחד. מנגד, טענה המשיבה כי נוכח תקופת המאסר, ומאחר שהכרעת הדין מושתתת בעיקרה על האמון שנתן בית משפט קמא בעדותה של המתלוננת, יש לדחות את הבקשה.

3.

לא כל אימת ש בית משפט שלערעור דן בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, יש

לחזור ולהידרש מבראשית לשיקולים השונים הצריכים לעניין. אומר אפוא בקצרה כי בבואי להכריע בבקשה עמדו בפני השיקולים שהותוו בהלכה המנחה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שורץ ).

4.

הכרעת הדין אינה מצטיינת בבהירות יתרה, מה שמקשה על הקורא להתמקד בשיקולים ובראיות שהביאו את בית משפט

קמא למסקנות המרשיעות לגבי המבקש. מכל מקום, מהכרעת הדין עולה כי עיקר ההרשעה כנגד המבקש מבוססת על עדותה של המתלוננת בצירוף חיזוקים חיצוניים בדמות שקרים של המבקש או של נאשם 4, שעל פי הנטען בכתב האישום, הוא שכלא את המתלוננת במערה ואנס אותה.

דומה כי אין חולק שעדותה של המתלוננת אינה נקייה מקשיים, בלשון המעטה. נתברר כי המתלוננת – אשר בשלב מסויים נמלטה לאילת – העלילה על פלוני שאצלו התגוררה באילת כי אנס אותה, האשמה שנתבררה כעלילת שווא. כאשר נתגלתה עובדה זו, נתבקשה המתלוננת לחזור ולהיחקר שוב על דוכן העדים, אך סירבה לעשות כן. בהכרעת הדין עמד בית המשפט

על כך שהמתלוננת שיקרה בהודעותיה במשטרה ואף הודתה בכך, ונעשה שימוש בכלל "פלגינן דיבורא" תוך דחיית חלקים בעדותה של המתלוננת.

לכך יש להוסיף כי הגרסה שהועלתה על ידי המבקש אינה חסרת יסוד על פניה. לגרסתו של המבקש, המתלוננת הייתה בסכנת חיים עקב התנהגותה המופקרת ומאחר שהתרועעה עם אותו ריאד. המבקש ביקש להציל את חייה ולכן הרחיק אותה מכסייפה ודאג לחתן אותה עם בן-דודה. אף המתלוננת אישרה בחקירתה כי על פי המנהגים הבדואים, במצב בו הייתה נתונה, חתונה אכן הייתה מצילה את חייה (עמ' 94 להכרעת הדין).

5.

ודוק: אני רחוק מלקבוע כי סיכויי הערעור טובים, אולם בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, בית המשפט

אינו יושב כערכאת ערעור ואינו נדרש לצלול לפני ולפנים של חומר הראיות. סיכויי הערעור נבחנים על פניהם ממעוף הציפור תוך התייחסות לנדבכים המרכזיים של הכרעת הדין ותוך הפעלת חוש המומחיות של המשפטן והכללים הנוהגים בערכאת ערעור. במקרה דנן, לפחות בכל הקשור למבקש, הערעור מעלה טענות רציניות שאם תתקבלנה, במלואן או בחלקן, הן עשויות להשפיע על תוצאות הערעור (לשיקול של הפוטנציאל הגלום בטענות הערעור ראו שורץ בעמ' 280). לכך יש להוסיף כי המבקש הוא איש חינוך, מנהל בית ספר יסודי, חסר עבר פלילי, והתייצב לצרכי חקירה ומשפט ללא דופי ומבלי להפר תנאי השחרור.

6.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. עד אז, יעמדו בעינם תנאי השחרור, הבטחונות והערבויות שהושתו על המבקש.