ע"פ 5532/98 מדינת ישראל נ. יעקב בביאלוב

המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו335-(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ובעבירת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק האמור. המשיב השני הורשע גם בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, ובעבירה של בריחה ממשמורת חוקית ועבירה של זיוף.

נסיבות המקרה היו כאלה, שהמשיבים רדפו אחרי המתלונן, כאשר המשיב הראשון מחזיק בידו אקדח ואילו המשיב מספר 2 מחזיק בידו סכין. בעוד המתלונן בורח מפניהם, ירה בו המשיב 1 כדור שפצע את המתלונן בצד ימין של גבו, ואילו המשיב השני דקרו לאחר מכן שתי דקירות בבטנו.

בעת המעשים הנ"ל היה המשיב השני בחופשה מהכלא לפרק זמן של 48 שעות. מחופשה זו לא חזר אלא כעבור חודש, לאחר שנעצר בקשר למקרה הנוכחי. בעת מעצרו נמצא שהוא מחזיק אקדח ותעודת זהות של אדם אחר, שאותה זייף.

המשיב הראשון נדון על ידי בית המשפט המחוזי ל12- חודשי מאסר בפועל, ועל המשיב השני הוטל מאסר לתקופה של ארבע שנים, מתוכן ירצה שנה וחצי בחופף לעונש מאסר שהוא מרצה ותקופה של שנתיים וחצי תהיה במצטבר למאסר זה. כן הוטל על שני המשיבים מאסר על תנאי לשנתיים, לתקופה של שלוש שנים, בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי.

ערעור המדינה הוא על קולת העונש.

במעשי האלימות שבוצעו על ידי כל אחד מהמשיבים היה סיכון רב כלפי המתלונן. יריה לכיוון גופו ודקירות בבטן - כל אחד ממעשים אלה יכול היה להסתיים בפגיעה חמורה במתלונן, ואף בתוצאה קטלנית. למשיב הראשון שתי עבירות קודמות, אשר אחת מהן היא עבירת אלימות, ולמשיב השני שורה ארוכה של הרשעות קודמות, ובעת ביצוע העבירות היה כאמור בחופשה מהכלא.

באשר למשיב הראשון, עונש מאסר לתקופה של שנה הינו קל ביותר בהתחשב בנסיבות ומצדיק התערבות. אשר על כן, במקום העונש של שנה מאסר בפועל יבוא עונש מאסר לתקופה של שנתיים. יתר חלקי גזר הדין לגביו ישארו בעינם.

לכאורה, עונשו של המשיב השני קל במידה מסויימת בהתחשב בעבירות בהן הורשע ונסיבותיהן ולנוכח הרשעותיו הקודמות הרבות. אם החלטנו בסופו של דבר שלא להתערב בעונש שהוטל עליו, אין זאת אלא משום שבהצטבר התקופה של שנתיים וחצי מאסר לתקופת מאסר אחרת שהוא מרצה, יהיה עליו לרצות קרוב לשמונה שנות מאסר. בנסיבות אלה, החלטנו שלא להחמיר עמו עוד, והערעור, ככל שהוא נוגע אליו, נדחה.