ע"פ 5553/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.07.12 בע"פ 8219-07-12 בה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל למשך שנה שנגזר עליו עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. הערעור מופנה כלפי הפעלת המאסר המותנה בן שלושה חודשים בגזר דינו של בית המשפט השלום בחיפה בת"פ 30787/11/11 שניתן ביום 27.06.12 (כב' השופט י' ליפשיץ ).

2.

נגד המערער הוגש לבית המשפט השלום בחיפה כתב אישום המתאר מסכת איומים שהפעיל המערער כלפי בתו הקטינה ילידת 1995 במהלך חודש נובמבר 2011 -

היא המתלוננת. מעשיו של המערער כללו הטרדות ואיומים לרבות באמצעות הטלפון, כי יפגע בגופה ובחייה של המתלוננת ואף בבני משפחתה אם לא תציית להוראותיו בנוגע לפגישות עם חבריה. לאחר שנעצר המערער הוא הורה לבתו לבטל את התלונה שהגישה נגדו. באותו זמן המערער החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש ללא היתר. בגין מעשים אלו מיוחס לעורר בכתב האישום המתוקן ביצוע עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (5 מקרים); הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין והטרדת עד לפי סעיף 249 בצירוף סעיף 29 לחוק; החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. המערער נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בפתח ההליכים הגיש המערער בקשה להפרדת האישומים כדי שהאישום בעבירת הסמים יתברר לבדו, אשר נדחתה.

על יסוד הודאתו בכל עובדות כתב האישום המתוקן הורשע העורר בביצוע העבירות (הכרעת הדין מיום 21.03.12). הצדדים לא הסכימו לעניין העונש. בית משפט השלום בחיפה שקל את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ומנגד את חרטת המערער ואת העובדה שהודה כבר בפתח משפטו. בסופו של דבר נגזרו על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל מהם תנוכה תקופת מעצרו, וכאמור הופעל באופן מצטבר מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים שהיה תלוי ועומד בגין עבירת הסמים. עוד הושתו על המערער תשלום התחייבות בסך 10,000 ש"ח ומאסרים על תנאי.

ביום 04.07.12 המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בו טען כי שגה בית משפט השלום עת דחה בקשתו להפרדת האישומים בתחילת הליכי משפטו. נדחתה בקשת המערער לעכב את ריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו מעבר לתקופה מעצרו שנלקחה בחשבון. זאת מן הטעם שסיכויי הערעור הקלושים נוכח הודייתו של המערער בעבירות במסגרת הסדר טיעון. עם זאת, הורה על הקדמת מועד שמיעת הערעור כך שנקבע לדיון לפני הרכב ביום 06.09.12.

מכאן הערעור המונח לפניי.

3.

טענת המערער בעיקרה היא כי החלטת בית המשפט המחוזי שגויה ומייתרת את ערעורו, שהרי במועד שמיעת הערעור ירצה המערער כבר כעשרה חודשי מאסר. לטענתו סיכויי הערעור טובים מאחר שהעבירות כלפי הבת והעבירה של החזקת הסמים אינן עולות כדי פרשה אחת אלא מדובר באירועים נפרדים. אין בהודאתו כדי להפוך את סיכויי הערעור לקלושים מאחר שהערעור אינו מופנה כלפי הרשעתו בעבירות, כי אם נגד ההחלטה שלא להפריד את האישומים. על כן מבוקש לקבל את הערעור ולהורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנותר עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המדינה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים. לחלופין אף אם יש בטענה בדבר הפרדת האישומים ממש, אין לכך השפעה אופרטיבית על הפעלת המאסר על תנאי. המאסר המותנה הוארך כבר פעם אחת, וכעת הוא חב הפעלה לפי ס' 56(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אי לכך בית המשפט מחויב היה להפעיל את עונש המאסר.

4.

מבלי לקבוע מסמרות, לא נראה שסיכויי הערעור גבוהים דיים כדי להצדיק עיכוב ביצוע המאסר המותנה, או למעשה שחרור המערער ממאסרו בעוד פחות מחודש עד לשמיעת ערעורו. יתר על כן, הסנגור התקשה להשיב לטענת המדינה שהמאסר המותנה בעבירת הסמים הוא חב הפעלה. התוצאה לפיה המערער ישוחרר ממאסר אך בסופו של דבר יאלץ להיאסר מחדש כדי לרצות את יתרת העונש למשך תקופה קצרה מכוח הפעלת המאסר המותנה, אינה בהכרח מתיישבת עם אינטרס המערער. אף הסנגור לא חלק על בעייתיות זו. לסיכום המצב: מצד אחד הערעור כאמור נקבע לשמיעה בתחילת חודש ספטמבר 2012. מן הצד האחר, אין להתעלם מטענת הסנגור כי המערער עלול לאבד בפועל את זכות הערעור, שתהפוך לבלתי מעשית. בהקשר זה יצוין כי המערער הגיש את הודעת הערעור בתחילת חודש יולי - בתוך שבוע ממועד מתן גזר הדין על-ידי בית משפט השלום.

התמונה המורכבת המצטיירת מובילה לתוצאה הבאה: הערעור נדחה. עם זאת, אם בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים מנהל דיונים לפני מותב תלתא במהלך חודש אוגוסט, מומלץ כי ערעור המערער יישמע באותו מועד.