ע"פ 5555/09 מנסור הייב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 10.2.08, בשעת לילה מאוחרת, המתין המערער עם אחרים בצומת עמיעד לרכב שיסיעם לבתיהם בכפר טובא-זנגריה. משהבחין ברוכב קטנוע הנע על פני הכביש מכיוון צפון, ידה המערער לעברו אבן, ובכך סיכן את חייו.

המערער, יליד חודש מאי 1988, הודה בעובדות האמורות, והורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בטרם החליט בית המשפט המחוזי בנצרת כיצד ינהג בו, נתבקש תסקיר של שרות המבחן. מעיון בתסקיר עולה כי בשיחתו עם קצינת המבחן

קיבל המערער אחריות למעשיו, וטען כי מדובר בשטות נעורים. עם זאת, הוא לא הצליח להתחבר לפגיעה הפוטנציאלית בקורבן, וממילא לא גילה אמפתיה כלפיו. לפיכך, ואף שמדובר בצעיר שעד כה לא חטא בפלילים, הודיע שרות המבחן כי אין בפיו המלצה טיפולית. לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש, נדון המערער ל-12 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים, ופסילה על-תנאי למשך 18 חודשים.

בטיעונו בפנינו ביקש המערער כי נקל בעונשו, ולכך אין בידינו להיעתר. המערער היה בן 20 בעת האירוע, וקשה לדבר בנסיבות אלו על ידויי אבנים כ"משובת נעורים". יתרה מכך, בית המשפט ביקש לבדוק אופק טיפולי-שיקומי, אולם נראה כי המערער אינו בשל לכך, הואיל וחרף ההודאה בעובדות, הוא לא הפנים עד תום את הפסול שבמעשיו וחומרתם. יידוי אבנים לעבר רכב חולף הסתיים בעבר בגרימת מותו של נהג, פציעתם של רבים וגירמת נזק לרכוש. המערער, נוכח גילו, חזקה עליו שהיה ער לכל אלה, וחרף זאת לא נמנע מאותו מעשה פסול, שלמרבה המזל לא הסתיים בפגיעה בנפש. ומאחר והמערער אינו היחיד החוטא בעבירות מסוג זה, ולאור הצורך להרתיע את הרבים, נכון עשה בית המשפט המחוזי כאשר כלל בעונש רכיב של מאסר בפועל, ועל כן לא ראינו מקום לשנות מגזר הדין.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוז בנצרת, ביום ט' בשבט התש"ע (24.1.2010), עד לשעה 10:00.