ע"פ 5558/99 עזרא לניאדו נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז1977-, על פי העובדות שקבע בית המשפט קמא הגיע המערער לדירת המתלוננת, גרושתו, אשר קבע עמה פגישה מראש זמן קצר לאחר צאתו מהכלא; המערער הגיע לביתה ולאחר שיחה קצרה בה התענין לדעת אם יש לה חבר, ניסה לדחפה לחדר השינה לקיים עמה יחסי מין. כאשר סרבה המתלוננת להעתר לו, תפש אותה המערער בכוח בחולצתה, הכה אותה מתחת לעינה הימנית, ומשך אותה לחדר השינה כשהיא מנסה להיאחז בקירות ולהתנגד. המתלוננת לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו של המערער, ולאחר שאיים עליה המערער שיסתום את פיה עם חולצה שבידו, ויקשור את ידיה, כשהיא באפיסת כוחות, ובוכה ללא הרף הפסיקה להתנגד; בשלב זה בעל אותה המערער שלא בהסכמתה, כשהיא חוששת שהתנגדות נוספת תביא את המערער לתגובה שיש בה כדי לסכן אותה. בשל המעשים הללו, הרשיע בית המשפט את המערער באינוס.

בגין הרשעתו בעבירת האינוס הוטל על המערער עונש מאסר של 48 חודשים בפועל וכן הופעל באופן מצטבר מאסר-על-תנאי של 10 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בגין תקיפת שוטר וגרימת חבלה של ממש, כך שסך כל העונש שנגזר עליו הוא 58 חודשי מאסר.

לא מצאנו ממש בטענות בא-כוח המערער לענין ההרשעה. ממצאי בית המשפט מבוססים היטב והם מעוגנים בהתרשמותו של בית המשפט מכך שעדותה של המתלוננת היתה כנה, גלויה ומפורטת. לעדות זו נמצאו תמיכות, בין היתר, בהתנהגותה הנסערת של המתלוננת מיד לאחר האירוע, בסימן האלימות שנמצא על פניה, ובגירסה שמסרה מיד לאחר האונס לחברתה. על רקע העובדות אשר קבע בית המשפט והעבירה בה הורשע המערער לא מצאנו כי העונש אשר נגזר עליו חמור ומצדיק את התערבותנו להקל עמו. שקלנו תחילה אם יש מקום להורות על חפיפת חלק מעונש המאסר על-תנאי שהופעל, אולם החלטנו שלא לעשות כן נוכח הנסיבות המפורטות להלן.

המערער הוא אדם אלים אשר הפיל חיתיתו על גרושתו עוד בתקופת נישואיהם, המתלוננת נאלצה בעבר להימלט מפניו ושהתה במעון לנשים מוכות משך שבעה חודשים.

חרדתה ופחדיה של המתלוננת מפני אלימות המערער נחשפו אף במהלך עדותה בבית המשפט. גם מעברו הפלילי של המערער ניכר כי הוא אדם מסוכן, בעברו הרשעות רבות בעיקר עבירות רכוש וסמים אך גם הרשעה בעבירת אלימות ואיומים. בנסיבות אלה העונש שהוטל עליו אינו מוגזם.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.