ע"פ 5560/97 אליהו חב' לבטוח בע"מ נ. סעיד גראיסי

1.בפסק-דין שניתן ביום 20.8.97 חייב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את המבקשת (אליהו חברה לביטוח בע"מ) לשלם למשיב (גראיסה סעיד) פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת דרכים. פסק-הדין מתווה את הדרך לחישוב הפיצויים, אך אינו נוקב בסכום הפיצוי עצמו. לדברי המשיב, הסכום שנפסק עומד, נכון להיום, על 340,000 ש"ח לערך. מתוך סכום זה שילמה המבקשת למשיב 150,000 ש"ח, שהם כ45- אחוזים מהחוב הפסוק. המבקשת חפצה כי חיובה לשלם למשיב את יתרת החוב יעוכב עד להכרעה בערעור שהיא הגישה לבית משפט זה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בו, לדעתה, טובים סיכוייה לזכות.

לטענת המבקשת, מתקיים במקרה זה החריג לכלל לפיו אין בית המשפט שלערעור מעכב את הביצוע של חיובים כספיים שהוטלו בפסק-הדין נשוא הערעור. החריג מתייחס לאותם מקרים שבהם קיים חשש כי המערער לא יוכל, אם יזכה בערעור, לגבות חזרה את הכספים שישלם למשיב. חשש זה מתקיים, לדעת המבקשת, במשיב. אמנם, המשיב טוען לבעלות במספר נכסי מקרקעין, אך המשיב לא הוכיח טענה זו בראיות. יתירה מכך: גם אם הטענה נכונה, עדיין אין מקום לאלץ את המבקשת להחזיר את הכספים באמצעות הליכי מימוש מקרקעין, שהם "ארוכים, קשים ומסורבלים".

2.המשיב, בתשובתו לבקשה, מאשר כי "כל שהוכח הוא שעקב התאונה נפגע כושרו של המשיב לייצר הכנסה על ידי השתכרותו". המשיב אף אינו טוען לקיומם של נכסים נזילים, מהם תוכל המבקשת להיפרע ממנו אם תזכה בערעור. גם מתוך דבריו עולה כי הדרך היחידה, באמצעותה תוכל המבקשת להחזיר את הכספים אליה, היא מימוש נכסי המקרקעין שלו.

3.בהחלטתי מיום 16.11.97 ביקשתי מהמשיב להודיע "אם הוא מציע למבקשת מגבלה או דרך שתבטיח כי המבקשת תוכל להיפרע מנכסי הנדל"ן של המשיב אם המבקשת תזכה בערעור". בתשובה הודיע המשיב כי הוא "אינו מציע למערערת שיעבוד נכס מקרקעין כל שהוא". אך המשיב אינו מעלה נימוק ענייני לסירוב זה. טענתו, כי הוא בעל זכויות בשלושה נכסי מקרקעין, עדיין אינה מהווה תשובה לחששה של המבקשת מפני הקשיים הלא פשוטים הכרוכים בגביית חוב כספי באמצעות מכירת מקרקעין. אין בכך גם כדי להבטיח כי המשיב ימשיך להיות הבעלים של אותם נכסים עד המועד בו יינתן פסק-הדין בערעור.

4.עיכוב ביצועו של פסק-דין, לא כל שכן פסק-דין כספי, הוא אמצעי חריג, שיש להגביל את השימוש בו לנסיבות שבהן לא ניתן להבטיח את האינטרסים של בעלי הדין בדרך מתונה יותר. נראה לי כי האיזון הנכון במקרה שלפנינו הוא ביצוע מיידי ומלא של פסק-הדין, תוך הבטחת אפשרות סבירה של המבקשת, למקרה בו הערעור יתקבל, לגבייה חוזרת של הסכום מתוך נכסיו של המשיב.

5.לפיכך אני מחליט לדחות את בקשת המבקשת לעכב את הביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישה לבית משפט זה. אולם המשיב יהיה רשאי לבצע את פסק הדין במלואו, ללא עיכוב, רק בתנאי שקודם לכן ינקוט אמצעי אשר יבטיח אפשרות סבירה של המבקשת לגבות מן המשיב את שיגיע לה אם תזכה בערעור. אמצעי זה יכול להיות בדרך של הטלת מגבלה על נכס נדל"ן של המשיב או בדרך אחרת, ובלבד שהדרך, זו או זו, תניח את דעתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עד שיינקט אמצעי כאמור, יעוכב הביצוע של פסק הדין.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.