ע"פ 5565/00 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה באינוס אשתו וכן בעבירות של הפרת הוראה חקוקה ואיומים. נגזרו עליו שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל. כן הופעל נגד המערער עונש מאסר על-תנאי בן עשרה חודשים שהוטל עליו בגין תקיפת אשתו, ונקבע כי ארבעה חודשים מתוך תקופה זו, ירצה המערער באופן מצטבר - והיתרה באופן חופף - לעונש המאסר שהוטל עליו.

הערעור הופנה כנגד ההרשעה וחומרת העונש, אך בדיון בפנינו צמצם המערער את טיעוניו לעניין ההרשעה בלבד.

טענת סניגורו של המערער הייתה, כי בהכרעת-הדין של בית-המשפט המחוזי נפלו טעויות מהותיות, ובית-המשפט המחוזי לא התחשב בכך שהאישה סירבה לעבור בדיקות גניקולוגיות, בכך שהובא לעדות בנם הקטין בן השבע של בני-הזוג, שעל-פי דברי האישה היה עד למעשה המיני, בסתירות שנתגלו ביחס לאופן קיום יחסי-המין, ובעיקר, בכך שבין בני-הזוג נכרת הסכם גירושין לאחר שהאישה הגישה את תלונתה, כאשר המערער כבר כלוא, ובנסיבות התומכות בטענת המערער כי אשתו העלילה עליו כדי להגיע להסדר שבו חפצה.

אין בידינו לקבל טענות אלה.

מחומר הראיות עולה, כי המערער, שנהג להכות את אשתו והורחק מביתם מכוח צו הגנה שהוצא נגדו, נכנס לבית בשעות הלילה המאוחרות בתואנת שווא, תוך הפרת צו ההגנה וכשהוא שיכור, ובעל את האישה.

על-פי גרסת האישה, היא נכנעה לו לאחר שאיים להכותה, ומתוך שחששה ממכותיו - כאשר המערער נהג להכותה תדירות - לא התנגדה התנגדות פיזית לבעילה. האישה סיפרה בתלונתה עוד, כי משסירבה לבקשת המערער לקיים עמה יחסי-מין, הטעים בפניה המערער כי זו זכותו, כי היא אישתו, וכי הוא איננו צריך "לקנות מין" אלא יכול לבוא אליה.

המערער אינו חולק על סיפור זה, ומאשר אותו במלואו, להוציא את עניין סירובה של אשתו לקיים עמו יחסי-מין. על-פי גרסת המערער, אמרה לו אשתו, שייקח את אשר הוא רוצה ובלבד שיסתלק מן הבית לאחר-מכן. בבית-המשפט המחוזי, אף חזר המערער על עמדתו בדבר זכותו לקיים יחסי-מין עם אישתו.

בנסיבות אלה, שוב אין כל חשיבות לטענות המערער בדבר דרך קיום יחסי-מין, בדבר סירוב האישה לבדיקה הרפואית, בעניין העדת הילד, ובעניין הסכם הגירושין. אלא, די בעדות האישה, הנתמכת במידה רבה מאוד על-ידי עדות המערער ומכלול הנסיבות שבהן הגיע אל הבית, על-מנת לבסס את ההרשעה.

הערעור נדחה איפוא.