ע"פ 5599/04 אשרף ג'ולאני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע, על פי הודאתו, בכך שגרם לתאונה במהלכה נפגעה הולכת רגל, וכן בהפקרתה של הפצועה בעקבות הסתלקותו מהזירה מבלי שהגיש לה עזרה, ומבלי שדיווח למשטרה על האירוע. בית המשפט המחוזי גזר למערער, בחודש יוני 2002, שישה חודשי מאסר, ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים.

לאחר גזירת העונש הופנה המערער לממונה על עבודות השירות, אולם בינתיים נפגע המערער בתאונת עבודה (התחשמל), ואובחנה אצלו פגיעה מוחית. בעקבות כך קבע הממונה על עבודות השירות, כי המערער אינו יכול לשאת בעונשו בעבודות מסוג זה, ובהמשך נדחתה גם בקשתו של המערער לחנינה מנשיא המדינה.

בנסיבות חריגות אלו אף אנו הגענו למסקנה כי המערער יתקשה לשאת בעונש של מאסר, ועל כן הונחה לפתחנו השאלה כיצד נוהגים בו. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד דראושה, הביע את הסכמת שולחו להארכת תקופת הפסילה שהושתה עליו, והסכמתו ניתנה גם לכך שחלף המאסר יבוא חיוב בקנס גבוה. מנגד, סבור בא-כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד כהן, כי אסור לפטור את המערער מלשאת במאסר ממש בטרם תתקבל חוות דעת של הגורמים הרפואיים בשירות בתי הסוהר.

המערער הנו אדם נורמטיבי, שלא חטא בעבירות עובר לתאונה בה היה מעורב וגם לא לאחריה. אנו סבורים שבנסיבות אלו יש לראות את התאונה ואשר בעקבותיה ככישלון חד-פעמי, שבנסיבות רגילות גם הוא היה מצדיק את כליאת המערער, אולם, לנוכח ההרעה הממשית בבריאותו, נראה כי נזקו של המאסר כזה עתה עולה לאין שיעור על התועלת שבו.

לנוכח כל אלה החלטנו לקבל את הערעור, לבטל את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובמקומו אנו גוזרים למערער את אלה:

א.שישה חודשי מאסר על-תנאי בהם הוא ישא אם יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.

ב.על המערער נאסר לקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים, שתחילת מניינן ביום בו ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

ג.קנס בסך של 20,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום כ"א באדר ב' תשס"ה (1.4.2005).