ע"פ 5624/12 קונסטנטין בורובסקי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו) בת"פ 18680-11-10. המבקש הורשע על פי הודאתו ביום 8.5.2011 בעברות של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה של ניסיון לשוד לפי סעיף 403 לחוק הנ"ל. ביום 24.6.2012 נגזר דינו של המבקש ל-27 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג פשע במשך 3 שנים, 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון במשך 3 שנים ופיצוי כל אחד מהמתלוננים בסכום של 1,500 ₪. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה, המופנה כנגד חומרת גזר הדין.

2.

על פי כתב האישום המתוקן שבאמור בו הודה המבקש, במספר הזדמנויות הוא התקיף קטינים במטרה לגנוב את מכשיר הטלפון הסלולרי שברשותם. ביום 2.11.2010 הוא ניגש לילדה בת 11, אחז בצווארה תוך שהוא חונק אותה, ואיים עליה שיכה אותה אם לא תמסור לו את המכשיר. יום קודם לכן ניגש המבקש לילד בן שמונה, חטף מידיו מכשיר סלולרי, הטיח מכת אגרוף בחזהו ועזב את המקום. יום לפני המקרה האמור הורה המבקש לילד בן 11 למסור לו את המכשיר שבידו ולפת את מותניו. משצעק הילד לעזרה נמלט המבקש מן המקום, וכך נותר השוד בגדר ניסיון בלבד. 6 ימים לפני כן פנה המבקש לילד בן 11 וחטף מידיו את המכשיר.

ביום 20.2.2011 שוחרר המבקש ממעצר ושולב, על פי החלטת בית משפט, ביחידת אפיק בקהילת מלכישוע – יחידה טיפולית לצעירים הסובלים מהתמכרות לסמים ולאלכוהול. שירות המבחן המליץ בפני בית המשפט המחוזי להימנע לעת עתה מהטלת עונש מאסר, על מנת לאפשר למבקש למצות את ההליך הטיפולי שבו הוא מצוי ולהימנע מנסיגה במצבו.

בית המשפט המחוזי נמנע מאימוץ עמדת שירות המבחן, ונוכח חומרת העברות ואופיין האלים החליט לגזור את העונשים האמורים לעיל. על כך, כאמור, הוגשה לבית משפט זה הודעת ערעור. בהודעה נאמר כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לכך שהאירועים המתוארים בכתב האישום נעברו בשבוע אחד שבו היה המערער שרוי במצב גופני ונפשי קשה כתוצאה מצריכת הירואין אינטנסיבית. עוד נטען שהמעשים אינם ניצבים ברף העליון של עברות אלו, ושהיה ראוי להתחשב בכך שהמערער הודה במעשיו וחסך בזמן שיפוטי. במבט כולל, נטען, גזר הדין אינו מאזן כראוי בין שיקול ההרתעה לבין השיקול השיקומי.

3.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה הבקשה שלפניי. בבקשה נאמר שלפי חוות דעת שירות המבחן והגורמים הטיפוליים מאסר בין כותלי הכלא עלול לגרום למבקש נזק בלתי-הפיך. עוד נאמר כי הערעור כולל שורה של נימוקים ממשיים לקולא ושליחתו של המבקש למאסר תוך קטיעת ההליך השיקומי תרוקן בפועל את הערעור מתוכן. לצד זאת הודגש העדר המסוכנות, שכן המבקש משוחרר מזה כשנה וחצי בתנאים מגבילים בקהילה הטיפולית מלכישוע.

המדינה, מצידה, מתנגדת לבקשה. לדברי ב"כ המדינה, קשה לייחס משקל משמעותי להליך הטיפולי ולסיכוייו במקרה זה, על רקע ניסיון השיקום שלא צלח. בנוסף נטען שקטנים הסיכויים שתוצאת הערעור תהא הפחתת העונש למספר חודשים שיאפשר את המרת המאסר בעבודות שירות.

4.

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

על פי הנפסק בהרכב מורחב בעניין שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)), הכלל הבסיסי המכריע בשאלת עיכוב ביצוע הוא שיש לבצע את העונש באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין, אלא אם קיימות נסיבות המצדיקות דחייה. בבסיסו של כלל האכיפה המיידית עומדים מספר שיקולים, וביניהם החשש לפגיעה בביטחון הציבור, שמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק והרתעת עבריינים פוטנציאליים. טעמים אלה מתחזקים מכך שבסיום ההליך הפלילי לא עומדת עוד למורשע חזקת החפות, ומתחזקים אף יותר שעה שאין ערעור על ההרשעה. מהצד האחר, ניתן לחרוג מהכלל האמור במקרה מתאים, והשיקול הדומיננטי הוא מצב שבו ייפגע טוהר ההליך הערעורי. רוצה לומר, יש לבחון אם אי-קבלת הבקשה תגרום לכך שהמערער, על פני הדברים, לא יקבל את יומו לפני ערכאת הערעור.

בענייננו, חומרת מעשיו של המבקש והצורך בהרתעה ציבורית ובהגנת הציבור מפניהם תומכים בעמדת המדינה. מנגד עומדים שיקולי שיקום. ברם, על אף שהמערער קיבל מספר הזדמנויות, הוא לא ניצל אותן לטובה ולא הוכיח שביכולתו להתמיד בהליכי השיקום מעבר לתקופה קצרה. כפי שציינה ב"כ המדינה, אין המדובר במערער שנמצא בהליך שיקום עם סממנים של עריכת שינוי משמעותי, אלא במערער שלאחר תקופה של כשנה וחצי עדיין מצוי בראשיתו של ההליך הטיפולי לאחר שהושעה מהקהילה ועזב את המקום. בראייה זו, הסיכוי שבית משפט יתערב בעונש עד כדי ביטולו או הטלת עונש מאסר בפועל בדמות עבודות שירות ואף פחות מכך אינו גבוה דיו, על פני הדברים, כדי לבסס את עמדת המבקש. בנסיבות אלו, התוצאה המתחייבת היא דחיית הבקשה, תוך מתן הוראה למזכירות שתינתן עדיפות לשמיעת ערעור זה.

5.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. הנני מורה על המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 8.8.2012. באותו יום יהיה על המבקש להתייצב בבית המשפט המחוזי מרכז עד לשעה 11:00. תנאי השחרור יישארו בתוקפם עד למועד התייצבותו.