ע"פ 5625/99 שלומי ללום נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש מאי 1998 נסע המערער עם חברתו לרמלה, וכאשר הם עשו את דרכם חזרה, נעצרו על ידי מחסום משטרתי. בחיפוש שנערך אצל המערער נמצא סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 37.5 גרם.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום, ובית המשפט המחוזי הרשיעו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וגזר לו 4 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 10 חודשים, במצטבר.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש, ובאת-כוח המערער טענה שעונש זה חורג מרמת הענישה המקובלת, וכן שלא ניתן משקל ראוי להודאת המערער, לנסיבותיו האישיות, ולאמור בתסקירו של שירות המבחן.

ערעור זה הובא לדיון בפני בית משפט זה, לראשונה, בחודש ספטמבר 2000, ואף ששרות המבחן התקשה להביע עמדה לגבי יכולתו של המערער להתמיד בתהליך גמילה, הוחלט להיעתר לבקשת באת-כוח המערער ולדחות את הדיון, על מנת לבחון את מה שנראה אז כנכונות של המערער להיגמל מסמים.

בתסקיר שנערך כחלוף שנה (בספטמבר 2001), הביע שרות המבחן את התרשמותו כי אין מדובר בשינוי של ממש, הואיל ונראה שהמערער מנסה לרצות את הגורמים הטיפוליים, ומאידך הוא מסרב לעבור להוסטל כחלק מתכנית שיקומית שנקבעה עבורו. בתסקיר נוסף שהוגש לבית המשפט בימים אלה מצטיירת תמונה דומה, לאמור, אף שההערכה היא כי המערער נמצא רק בתחילת התהליך הטיפולי, ושחרורו מהכלא ללא תוכנית מוגדרת כרוך בסכנה שלא יוכל לשמור על ניקיון מסם, הודיע המערער שהוא אינו מעוניין בטיפול במסגרת של מרכז יום ולא במסגרת של הוסטל.

צר לנו שהדחייה הארוכה בהליכים לא הניבה פרי, ושהמערער לא עשה שימוש בהזדמנות שנקרתה בדרכו. על כן, לא נותר לנו במצב זה אלא להכריע בערעור לגופו. המערער שב וחטא בעבירות מתחום הסמים, אף שלחובתו הרשעות רבות, שבגין חלק מהן נשא גם בעונשי מאסר לא קצרים. עד כמה מתקשה המערער להינתק מחייה פשע תלמד העובדה, שגם עונש מאסר על תנאי שעמד נגדו, לא הרתיעו מלחזור לסורו, גם שאותה עת הוא היה במעמד של אסיר ברשיון.

לנוכח כל האמור אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו מורים.